אנו נמצאים בתחילתה של שנת לימודים חדשה. כבכל שנה, גם השנה נשאלתי על ידי הורים רבים, חלקם הורים לילדים עם הפרעות קשב ו/או לקויות למידה, איך לבחור לילד חוג שיתאים לו. ראשית, וזה תקף לגבי כל הילדים – לילד צריך להיות רצון ללכת לחוג. יש ילדים שלא מעוניינים להשתתף בחוגים וזה לא יהיה נכון להכריח אותם. לעומת זאת, נכון יהיה לנסות לעודדם לקחת חלק בחוג (אחד או שניים, לא יותר). כעיקרון, חוג הוא הזדמנות מצוינת להעלאת הדימוי העצמי של הילד, להכרה ביכולות שלו, לפיתוח חברויות ואינטראקציות חברתיות ולתחושת השייכות.
שירי לוי-קרן (צילום: יח"צ)
שנית, לילד צריך להיות עניין בחוג אליו הוא הולך. בשונה מהמסגרת הפורמאלית הרגילה (גנים ובתי ספר), כאשר מדובר בפעילות בשעות הפנאי רצוי שהילד יבחר את החוג לפי תחום העניין שלו. במידה שהילד לא בטוח או מתקשה להחליט, ניתן להציע מבחר מצומצם של שניים-שלושה חוגים, שבדקנו מראש, וחשבנו כהורים שהם עשויים להתאים לילדנו ולשוחח עמו עליהם – תמיד לשוחח – התקשורת היא המפתח לכל. חשוב להציג בפני הילד את מהות החוג, מה צפוי להילמד בו, מי ידריך, כמה ילדים יהיו וכדומה. לתת לילד כמה שיותר מידע רלוונטי עבורו. ילד שלא יתעניין בחוג מהר מאד ידווח שהוא משעמם, שהוא לא מתחבר לילדים האחרים או למדריך וכו'.
עד כאן המידע רלוונטי לכלל הילדים. ומה לגבי ילדים המתמודדים עם הפרעות קשב? הכל תקף כמובן, ועוד. כהורים, כאשר אנו מבררים פרטים על חוג רלוונטי, עלינו לוודא ולבקש שהילד יוכל להגיע לשיעור-שניים ניסיון. להדגיש בפני הגורמים הרלוונטיים את חשיבות העניין, במיוחד לילד עם הפרעות קשב.
בנוסף, בהכירנו את ילדנו, לוודא שמסגרת החוג מתאימה לו – לאישיות, לניואנסים הספציפיים של הפרעת הקשב שלו (אשר משתנה מילד לילד), לשעה ביום, לאופי האינטראקציות הנדרשות ממנו וכדומה. זאת ועוד, חשוב לעודד את הילד להשתתף בחוג, שיעלה את הדימוי והביטחון העצמי וידגיש דווקא את עוצמותיו, ולא את חולשותיו. בחוג כזה, הסיכוי שיתמיד גדול יותר.
לאחר ההרשמה יש להתייחס לחוג כאל כל משימה אחרת בלוח הזמנים של הילד, כלומר, להגיע בזמן, להביא את התלבושת / האביזרים הרלוונטיים, להקפיד על כללי החוג, ולחזור עליהם בבית על פי הצורך.
הזכרתי לעיל את חשיבות התקשורת עם הילד – כדאי לשאול מדי פעם על החוג שאלות קונקרטיות של התעניינות – למשל: "היה היום משהו מיוחד?" "מה אהבת היום בחוג?", ופחות "איך היה?", שאלה שגוררת בדרך כלל את התשובה "בסדר" או "כיף", בדרך זו ניתן יהיה לזהות קשיים שאולי יצוצו בזמן הנכון, ולנסות לטפל בהם.
בנוסף, לשתף את יתר בני הבית בחוויות מהחוג, ליצור שיח, שמעצם היותו יעודד את הילד.
דבר נוסף וחשוב מאד הוא ליידע את המדריך בחוג על הפרעת הקשב וסממניה, ולשמור על קשר רציף עמו. הנ"ל חשוב באותה מידה בה חשוב לשמור על קשר עם מוסדות החינוך הפורמאליים. לגבי ילדים שנוטלים תרופות (ריטלין, קונצרטה ודומיהן), יש סברה שהתרופה נדרשת לשעות הבוקר בלבד (שעות בית הספר), וכי בחוג הילד לא נדרש להיות מרוכז וקשוב כמו בלימודים. בעיניי זו סברה בעייתית משום שאי-הצלחה בחוג בשל קושי להתרכז ולהשתתף כשאר הילדים, עלול לגרום לפעולה הפוכה מזו שלשמה רשמנו את הילד לחוג. על כן, כדאי להתייעץ על כך עם הרופא המטפל. יש לזכור שהכל תלוי בילד סובייקטיבי ומה שמתאים לאחד לא בהכרח מתאים לאחר. ובכל זאת, להלן מספר חוגים, שעשויים להתאים לילדים עם הפרעות קשב:
חוגי ספורט למיניהם – חוגים קבוצתיים כמו כדורגל, כדורסל, כדוריד או חוגים פחות קבוצתיים כמו טניס או אתלטיקה.
אמנויות לחימה – עוזרים במיוחד לילדים הנוטים להתפרצויות, מלמדים משמעת, איזון ואיפוק.
אופניים, גלגיליות, סקטבורד לסוגיהם – חוגים מאתגרים פיזית, המוציאים אנרגיה רמה ודורשים קואורדינציה גבוהה.
קבוצות לכישורים חברתיים – היום ישנם חוגים רבים כאלה, המסייעים במיוחד לילדים עם הפרעות קשב (ולא רק) בפיתוח מיומנויות חברתיות. הן מאפשרות סביבה תומכת, פגישות עם "קבוצת השווים", ובדרך כלל תורמות לדימוי העצמי ולביטחון של הילד.
במידה שהילד מתקשה להתמיד בחוג או מתחיל להראות סימנים של חוסר חשק – נסו לברר עמו מה הסיבות לכך, גלו אמפתיה והבנה ונסו ככל האפשר לא לשפוט, לבקר או להגיע למצב של מאבק כוח. בסופו של דבר, חוג הוא רק חוג.
הכותבת היא מנחת הורים בבית הספר העירוני להורים, רחובות. מתמחה בהפרעות קשב ולקויות למידה, ומתבגרים. מוסמכת מכון אדלר ומשרד החינוך. מדריכת גישור בחינוך. בעלת תואר ראשון ושני בחינוך וסוציולוגיה ותעודת הוראה.
