"מרגישים את הגעגועים לליאור כל יום, אבל השבועיים האלה הם מועקה ענקית"

"ליאור היה כשמו, לכל מקום שהגיע הפיץ את האור שלו", אומרים בגעגועים אורטל גלייטמן ומשה אסולין, אחיו של ליאור אסולין ז"ל, כדורגלן העבר שנרצח בנובה ב- 7 באוקטובר, יום לאחר יום הולדתו ה- 43. ליאור, תושב רעננה, הותיר אחריו את אמו מימי, אחיו משה (49), דוד (47), ואורטל (37), ואת גרושתו מורן ושלושת ילדיהם: רום (19) סאן (18), אמור (17). בראיון מצמרר מדברים האח משה והאחות אורטל על הנעליים שמוצגות בתערוכה בברלין, על הגעגועים, על שיתוף הפעולה בין שניהם בבית"ר כפר סבא, ועל הכעס הגדול על בני סכנין.

אין חובב כדורגל שאינו מכיר את ליאור אסולין, אחד מהחלוצים היותר טובים ומיוחדים שידע הכדורגל הישראלי ב- 25 השנים האחרונות. שחקן שהשאיר חותם וחברים רבים בכל קבוצה בה שיחק. ליאור גדל במחלקת הנוער של מכבי הרצליה ושיחק בשורות הקבוצה הבוגרת במשך 5 שנים. בהמשך הקריירה הענפה שלו שיחק בקבוצות רבות בליגת העל, ביניהן בית"ר ירושלים, הפועל ת"א, הפועל באר שבע, הפועל פ"ת, מכבי פ"ת ועוד. רגע השיא שלו בקריירה היה הזכייה בגביע המדינה במדי בני סכנין בשנת 2024, אליה עוד נחזור בהמשך.

ליאור חגג יום הולדת 43 ב- 6 באוקטובר 2023, יום לפני השבת השחורה ששינתה את חיינו. לרגל יום הולדתו הוא וארבעה מחבריו החליטו לנסוע למסיבת הנובה, החלטה שעלתה להם בחייהם. ליאור נרצח ויחד איתו נרצחו ארבעת חבריו: חנן יבלונקה ז"ל, שחר בן נעים ז"ל, מרסדס עמר ז"ל והילה קיילין ז"ל.

אחותו אורטל שחזרה השבוע את אותו בוקר נוראי: "ליאור חגג את יום הולדתו ביום שישי ובהחלטה של רגע הוא נסע לנובה עם שני חברים ושתי חברות. הם הגיעו לנובה בסביבות השעה 5 לפנות בוקר והיו במסיבה כשעה וחצי. כאשר התחילו האזעקות הם היו בין הראשונים לצאת. נסעו כל החמישה ברכב בכביש 232 וסמוך לצומת סעד נתקלו במארב של מחבלים. חנן יבלונקה ירד מהרכב ונרצח. גופתו נחטפה לעזה והוחזרה מאוחר יותר. ליאור נורה ברכב בכדור אחד שהרג אותו. שחר ושתי הבנות הצליחו לברוח לפרדס סמוך ולשרוד עוד שלוש שעות עד שהגיעו אליהם מחבלים ורצחו אותם. אף אחד מהם לא שרד".

משה מוסיף: "אני אדם דתי וכמו כולם קמנו לאזעקות בשמחת תורה והתכוננתי ללכת לבית כנסת. הטלפון שלי היה על שקט והתחלתי לקבל טלפונים מאחות של שחר. היא שאלה אם יצרתי קשר עם ליאור ובכלל לא הבנתי על מה היא מדברת כי לא ידענו אז שהוא במסיבה. לימים התברר שהיא כבר אז ידעה שליאור נרצח כי אחיה שברח לפרדס סיפר לה. הם היו מההרוגים הראשונים, כבר בשבע וחצי בבוקר. למחרת קיבלנו הודעה רשמית על מותו של ליאור".

שנתיים חלפו מאז אותה שבת נוראית, וכמו בני משפחות אחרות שמתמודדים עם השכול הנורא, גם משה ואורטל מספרים שהזמן לא עושה את שלו. משה: "הזמן ממש לא עושה את שלו וזה עדיין לא נקלט שליאור לא איתנו. השנתיים האלו נראות כמו יומיים. מרגיש לי שזה היה אתמול". אורטל: "מרגישים את הכאב כל היום והגעגוע חזק תמיד, אבל השבועיים של יום ההולדת שלו, ה- 7 באוקטובר וסוכות זאת מועקה ענקית. הרגשתי בשבועיים האלו שממש קשה לי לנשום. ליאור דם מדמי שלא הספקתי להיפרד ממנו. אנחנו מתקדמים והוא לא שם איתנו בשמחות, בחגים, בימי הולדת. האובדן הוא עצום".

ספרו לנו על ליאור.

אורטל: "ליאור כשמו כן הוא. לכל מקום שהגיע הוא הביא את האור. מסיבות, חברים, מוזיקה. צחוקים. אני מדברת איתך עליו ואני רועדת. הוא תמיד היה המרכז. ידענו שליאור היה אהוב ומוקף בחברים אבל הכמויות של צחוקים, סיפורים וחברים זה משהו שאין לכל אחד וזה רק מראה כמה הוא היה מיוחד, כמה אהבו אותו, כמה שמחת חיים הייתה לו, איזה מקסים הוא היה. ליאור היה עם לב ענק וחיוך שלא נגמר. הייתי ילדה וגדלתי בצילו של כוכב כדורגל. הכל היה סביבו וסביב הקריירה שלו ככדורגלן, המשחקים, ההצלחות, המעברים בין הקבוצות. הוא היה הגאווה שלנו בכל מקום. הוא חי את החיים והספיק לעשות המון. לנו יש 24 שעות ביממה, לו היו 34".

משה: "האזכרות השנה היו יותר אמוציונליות כי בדיוק גם החטופים חזרו אז אתה מרגיש פיספוס ואומר אולי היה עדיף שהיה נחטף והיינו מחכים לו שנתיים ומקבלים אותו לפחות חי. אנשים שלא חיים ליד כוכב לא יודעים להרגיש את זה. שנינו שחקני כדורגל, אבל בתור אחיו הגדול מעולם לא קינאתי בו. הייתי הולך איתו ברחוב ומרגיש את ההילה שעוטפת אותו. את מבטי הערצה סביבו. תמיד היה במרכז העניינים, כולם רצו להצטלם איתו, אבל הוא לא נתן לזה לבלבל אותו. כולנו שמחנו בהצלחות שלו. הוא הצליח יותר ממני והיה במקומות הכי גבוהים והייתי גאה בו כל הזמן. אני בן 49, ליאור נרצח בגיל 43. עוד 50 שנים אני לא אספיק לעשות את מה שהוא הספיק בחייו".

משה ואורטל מספרים על ההנצחות המיוחדות שעשו הקבוצות בהן שיחק, ולמשה יש בקשה קטנה מעיריית הרצליה: "מכבי הרצליה והפועל רעננה קראו קבוצות על שמו במחלקת הנוער, מועדונים ששיחק בהם הזכירו את ליאור – הפועל רמת גן, בני יהודה, הפועל ב"ש, היה טורניר בוולפסון, משחק לזכרו של כוכבי נבחרת ישראל, מקווים שבית"ר ירושלים יעשו גם משהו בקרוב לזכרו. לדעתי, האצטדיון בהרצליה צריך להיקרא על שם ליאור. נתנו לי טופס להגיש לוועדת הנצחה, אבל אני לא חושב שאני צריך למלא טופס ולבקש. זה צריך לבא מיוזמה של העירייה, לקרוא את האצטדיון או מקום ספורטיבי בעיר על שמו. הוא השחקן הכי גדול שגדל במכבי הרצליה".

לפני כחודשיים זעמו בני משפחת אסולין על העובדה שבמשחק הסופר קאפ האירופי בין קבוצות פריז סן ז'רמן לטוטנהאם החליטו באופ"א לעלות שני ילדים פלסטינים לכר הדשא עם השחקנים והוזכר שחקן כדורגל שנהרג בעזה ומשום מה מכונה "פלה הפלסטיני", ואילו אחיהם, שהיה שחקן כדורגל בליגת העל הישראלית ונרצח בטבח ה- 7 באוקטובר לא הוזכר. משה: "איך יכול להיות שגוף כזה כמו אופ"א, שאמור להיות ניטרלי, מזכיר שחקן שהודבק לו הכינוי "פלה הפלסטיני" וליאור ששיחק ברמות הכי גבוהות בליגה הישראלית לא מוזכר?". אורטל: "זה קרה במשחק כל כך מתוקשר של גוף שאמור להיות ניטרלי שאמר שלא בחר צד אבל לא הראה את הצד השני. כעסנו יותר על ההתאחדות לכדורגל ושר הספורט שלא הגיבו ולא גינו את זה".

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "ערים רחובות" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "ערים רחובות" באייפון

הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של "ערים"

עקבו אחרי דף הפייסבוק של ערים

האחים כועסים גם על מועדון אחד שבזכות ליאור זכה בתואר היחיד שלו עד כה, והכוונה לבני סכנין. "ליאור העלה אותם על המפה", אומר משה ונזכר: "מישהו הכיר את סכנין לפני הזכייה בגביע בשנת 2004? משחק שבו ליאור כבש שני שערים ובישל עוד אחד. אף אחד מהמועדון שם לא הגיע להלוויה, לא ביקר בשבעה או התקשר להביע תנחומים. אף אחד מהם. כשליאור הגיע באותו לילה, אחרי הזכייה בגביע לסכנין, נשאו אותו על הכתפיים 4 וחצי שעות. הוא היה שם אליל ברמות מטורפות, אז אי אפשר להביע השתתפות באבל שלנו? למזלנו, קיבלנו אהבה עצומה מאנשי כדורגל רבים מהמון מועדונים. זה היה מדהים לראות את כל האהבה שהוא זכה וקיבל כל השנים".

נעליו של ליאור מוצגות בימים אלו בתערוכה ישראלית מרגשת שנפתחה במינכן שבגרמניה ושמה "בלתי שביר". התערוכה מציגה את סיפור החוסן הישראלי דרך חפציהם של ספורטאים שנרצחו ונחטפו ב-7 באוקטובר. בין המוצגים: האופניים של ליאור ויצמן ז"ל שנרצח באימון רכיבה בסמוך לשדרות, נעלי הספורט של ליאור אסולין ז"ל והמדליה של ארטיום דולגופיאט, בה זכה ב- 7 באוקטובר, כסמל לניצחון בתוך הכאוס.

משה ואורטל משתפים פעולה בימים אלו, כאשר אורטל, מאמנת כושר במקצועה, היא מאמנת הכושר של קבוצת בית"ר כפר סבא מליגה ב', אותה מאמן משה. אורטל: "אני מאמינה שהשילוב הזה בינינו לא קרה סתם ושליאור הכווין אותנו לשם. שלא סתם הגעתי לעבוד עם אחי הגדול. אני מאמינה שלליאור יש יד בדבר. היה לי רצון להיות הכי קרובה למה שליאור היה כל חייו וזה על הדשא בכדורגל".