"כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, מְאֹד: בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ." דברים ל' פס' יד.
מלבד סכנת החיים וסכנת הבידוד, קיבלנו השבוע בגדול את אתגר הלמידה מרחוק. צמד מילים מוזר קצת, כמו ממשלת אחדות. גם כאן החתירה ליישום מלא רוויה קשיים ולא תמיד מחזיקה מעמד במבחן המציאות. הילדים שלנו, בני הדור הטכנולוגי, לומדים מהר את העניין, אבל להזיז עכבר ולגלול מסך הן עדיין לא מיומנויות למידה. בשבוע החולף שיפרתי את עצמי תוך כדי תנועה: לימדתי, עזרתי לילדים ללמוד, השתתפתי בישיבות עבודה וערכתי ייעוץ אישי במסך מרובע, רב פרצופים. הכל בפעימות של 40 דקות.
בעשורים האחרונים עמלים אנשי החינוך הדיגיטאלי ומפתחים סביבנו קורסים מתוקשבים, סביבות למידה וספרים דיגיטליים אינטראקטיביים. שנים שהם מתבוננים בנו ברחמים מהולים בתסכול גדול. יש בידיהם מפתח ללמידה אחרת, מנצחת שעמום, אינטראקטיבית, חסכונית, חוצת-יבשות. אם רק יצליחו להזיז מהדרך שתי מכשלות קטנות: את אנשי חינוך שמסרבים להתחבר ולנוע עם הזמן, ואת המערכת שלא מוכנה לקפוץ למים בלי "מחשב לכל ילד". זמן קורונה הוא רגע הפריצה שלהם לתודעה. הרשת רועדת והם יוצאים מהמסכים הישר אל הסלון של כל מי שיכול ללחוץ על הכפתור.
זו מעבדה ענקית ואנחנו בלית ברירה שפני הניסוי. המאמץ הרציני של צוותי החינוך, מדריכי החוגים והמרצים באוניברסיטאות לתקשר וללמד ראוי להערכה רבה. יש גם רגעים נהדרים ובעלי ערך במפגש עם תכנים ואנשים שקשורים לעולמם של צעירים ומבוגרים. ובכל זאת, ילדי היסודי ברובם הגדול לא באמת מסוגלים ללמוד לבד מרחוק. אם עברו את האתגר של ציוד מתאים, הם זקוקים גם לאח או הורה שיסייע להתגבר על תקלות, לעמוד בקצב השיעור, להבין דיון מקוטע, להתגבר על המבוכה ולעצור את כולם כדי לשאול שאלה. המשימות המתוקשבות עפות באוויר, החזקים זורקים תשובות ורצים קדימה. בשיעור של יותר מחמישה תלמידים יש רק דבר אחד בטוח: המורה לימד/ה. מי למד? אין דרך לדעת.
למידה מרחוק היא כלי בעל ערך. היא מאפשרת שימוש נרחב בעולם וירטואלי, במצגות ובסרטונים. אפשר להקליט ולהעביר בה תוכן רב. ויש גם את יתרון הביתיות, בשיער קצת פרוע, מכנסי פיג'מה וכוס קפה. אבל בסופו של דבר זהו כלי מוגבל. למידה היא התנסות חווייתית אישית שיש בה התחדשות או שינוי עמדות. היא לרוב מתרחשת דווקא ובמיוחד במפגש. הדברים המטעינים שיעור טוב אינם נמצאים בה. חסר בה החום שנוצר בין מורה לתלמידיה: מאור הפנים, טון הדיבור והבעת הרגש שנוצרים רק במפגש אנושי. חסרים בה כל סימני הדרך הבלתי מילוליים של הלמידה: אווירה שנרקמת ללא מילים, בתנועת הגוף, במבע. המורה יודעת שמתרחשת למידה כשמישהו נדרך או מהרהר לשמע רעיון מעניין, או כשתלמידה צוחקת בשקט או כותבת לפתע במרץ. ללמידה יש קצב. יש בשיעור סוגים שונים של זמנים: זמן לחשוב, זמן להתבונן, או לחלום, זמן לתרגל. לעולם לא תמצאו את כולם מרוכזים כל הזמן, ולא בכל רגע צריך לעשות משהו. לפעמים פשוט שוהים יחד במרחב של שיחה ודעת.
"למידה היא התנסות חווייתית אישית שלרוב מתרחשת דווקא ובמיוחד במפגש". בתמונה: גלעד גוראון טמיר
ליל הסדר הקרב ובא הוא שיעור אחד גדול לילדים ולמבוגרים. זה החג שבו המצווה המרכזית היא לספר את הסיפור הגדול של העם היהודי, כך שיעבור מדור לדור. לשמחתנו זכינו לחיות בדור שבו אפשר, במצב המורכב שבו אנחנו נמצאים, להיפגש בזום ללימוד וסעודה מרחוק עם המשפחה המורחבת. בכל זאת, הלמידה האמיתית תתרחש בערב הזה ברגע של לחישה מתוקה של אחד ההורים לאחד הילדים: "תגיד לכולם שעכשיו אפשר לחפש את האפיקומן".
יעל גוראון, ילידת העיר רחובות – דור ראשון. אמא לשלושה. שועלת רחוב ותיקה. פעילה חברתית ומומחית בנושאים של חינוך, תרבות ועירוניות חדשה.
מייל להודעות ותגובות: [email protected]
יעל גוראון (צילום: מיכאל פיש)
רוצים להישאר מעודכנים?
רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החשובות ברחובות?
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של "ערים"
הורידו את אפליקציית "ערים רחובות" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "ערים רחובות" באייפון
איתי
תראו למה חינוך חשוב. אין שפני נסיון. אם עושים נסיונות זה רק על ארנבות וארנבים. גם אף קוסם לא שולף שפנים מהכובע. אם כבר אז ארנבים.