הצבעה בקלפי ברחובות (צילום: אלעד חיימוביץ')
הצבעה בקלפי ברחובות (צילום: אלעד חיימוביץ')

"בחירה טובה תהיה זו שאנחנו יכולים להצדיק דרכה את הזהות שלנו, לעצב את מי שאנחנו רוצים להיות"

ביום שני בבוקר, אחרי כוס קפה ורגע לפני שנצא לטייל קצת בטבע, אני לוקחת שוב חצי שעה והולכת להצביע. יעל גוראון בטור על בחירות וקבלת החלטות

פורסם בתאריך: 28.2.20 08:27

ביום שני הקרוב ייפתחו הקלפיות. השיחות הפוליטיות המעטות ששמעתי בזמן האחרון במכולת או בבית הקפה השכונתי, לא מצביעות על שינוי מגמה. החברה הישראלית חצויה. יש בתוכנו אנשים שמרגישים שהמצב מצוין ויש שחיים בקושי גדול. בסיבוב השלישי גם התקשורת מתקשה לחדש. בדרום שוב צבע אדום, ובראיונות שנותנים הפוליטיקאים קל לזהות את הספינים הקבועים. דבר אחד במשחק השוחק הזה בכל זאת מסקרן, והוא כמה ישראלים ייצאו הפעם להצביע. ההבדל המרכזי הוא בעיתוי: הבחירות הקודמות בספטמבר היו בין החגים, כשאנשים היו בחופשות ובחו"ל. הבחירות עכשיו מוצאות אותנו תחת הסגר הקורונה, רגע לפני סבב חגים נוסף. משרדי הממשלה והרשויות בקיפאון זוחל של "אין ממשלה" וכולם מחכים באי נחת שמשהו יזוז.

יחסית לדמוקרטיות אחרות בעולם, בישראל אחוז הצבעה גבוה. אומנם במערכת הבחירות של 2001 חלה ירידה משמעותית באחוז המצביעים, אבל מאז אנחנו עדיין במיקום גבוה בעולם ונמצאים סביב 70% הצבעה. המשמעות היא ש-1/3 מבעלי זכות הבחירה בישראל לא לוקחים חלק בבחירות. הם מתפזרים על כל חלקי האוכלוסייה: קשישים, חולים, צעירים שזו מערכת הבחירות הראשונה שלהם, עניים, משכילים יותר ופחות, עולים חדשים, וגם אנשים שלא מצביעים מתוך עקרון; אלו שאומרים "לא אכפת לי" או אלו שמבחינתם זו פעולת מחאה אזרחית. מה שכן, החרדים מצביעים באחוזים גבוהים. חבר טוב חרדי אמר לי פעם, וגם ראיתי בעצמי כשעבדתי בקלפי, שהם מתקשרים אישית ומוציאים את מי שלא הגיע להצביע.

מאז גיל 18 אני מצביעה בכל מערכות הבחירות. פעם מתוך אמונה בצדקת הדרך, פעם כי ככה חונכתי, פעם מפלגה חדשה מעניינת אותי, ופעם קול פנימי בתוכי אומר לי שאי אפשר לוותר על הזכות לבחור. בבחירות האלה נקלעתי למצב שבו אין לי מפלגה שמייצגת אותי, ואין לי בית פוליטי שבאופן טבעי אני שמחה להיות חלק ממנו.

בקליניקה השבוע, פגשתי נער שעמד בפני החלטה חשובה בבית הספר לקראת שנת הלימודים הבאה: בחירה בין מסלול מצוינות תובעני שאליו התקבל, ובין מסלול רגיל שיאפשר שמירה על תחומי העניין שלו. בחנו ביחד את שתי האפשרויות והצעתי לו כמה תובנות מתחום הפילוסופיה והפסיכולוגיה לגבי קבלת החלטות. סיפרתי לו על פרופ' רות צ'אנג, פילוסופית בכירה באוקספורד, שמתארת את הקושי האנושי כאשר אנו ניצבים בפני אפשרויות שלא ניתן להחליט איזוהי הטובה ביניהן. שום טבלה של שיקולים לא יכולה לסייע לנו כיוון שאין בנמצא שיקול שיכריע לכאן או לכאן. במצב כזה, בחירה טובה תהיה זו שאנחנו יכולים להצדיק דרכה את הזהות שלנו, לעצב את מי שאנחנו רוצים להיות. כשהגענו לסיום הפגישה ראיתי את ההקלה המסתמנת בפניו. ניכר שהגיע להחלטה.

הבנתי שגם אני צריכה להחליט. לא החלטה גדולה ובכל זאת, החלטה ערכית מבחינתי. הסתכלתי שוב על שתי הרשימות שביניהן אני מתלבטת. ראיתי את הפנים של האנשים שאולי הקול שלי יכניס לכנסת. הסתכלתי דווקא על אלה שבקצה הרשימה. בחרתי לבסוף ברשימה שבה ראיתי מתמודדות צעירות שאני מכירה את העשייה שלהן, ומתמודדים צעירים שאני מעריכה את המוכנות שלהם להיכנס למערכה הזו של הפוליטיקה הישראלית. אנשים שאני שמחה להרגיש שאני עומדת מאחוריהם. ביום שני בבוקר, אחרי כוס קפה ורגע לפני שנצא לטייל קצת בטבע, אני לוקחת שוב חצי שעה והולכת להצביע.

יעל גוראון, ילידת העיר רחובות – דור ראשון. אמא לשלושה. שועלת רחוב ותיקה. פעילה חברתית ומומחית בנושאים של חינוך, תרבות ועירוניות חדשה.

מייל להודעות ותגובות[email protected]

יעל גוראון (צילום: מיכאל פיש)

יעל גוראון (צילום: מיכאל פיש)


רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החשובות ברחובות?

הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של "ערים"

הורידו את אפליקציית "ערים רחובות" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "ערים רחובות" באייפון


אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"ערים"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר