אתמול בשעות הערב הצליח מייקל לואיס לשבור את הרשת, עם אתגר הבקבוק שאותו השלים בעזרת איבר מינו. לי נראה שמייקל לואיס נואש לחיבוק, לאהבה ולצומי שלנו, על מנת לספק את האגו העצום הטמון בו. לואיס, דוגמן עבר שהולך ומזדקן, מסרב בתוקף להתבגר.
גילוי נאות: את מייקל אני מכיר עוד מימי תיכון "אחד העם" בפתח תקווה, בו למדנו יחדיו. בזמנו הטייטל של שנינו היה "שחקני נבחרת" הכדורסל של התיכון. אותו טייטל שבסופו של יום קידם את שנינו בדרך לקבלת זכאות לתעודת בגרות. ונחזור לעניינינו:
לפני כשלוש שנים חוויתי משבר דומה לזה שאני חושב שמייקל חווה כרגע. כיום אני מכנה את זה "שיגעון גדלות", אשר במקרה שלי התבטא באין ספור פרשיות מטופשות שיצרתי, שהצליחו "לשבור את תקרת הזכוכית" התקשורתית וזכו לחשיפה רבה. היה מדובר בתמונות פרובוקטיביות ושלל פוסטים אשר נועדו לייצור פרובוקציות ותו לא.
כיום, בדיעבד, אני מבין שחוויתי דיכאון שהוביל להרס עצמי של ממש. אני לא פסיכולוג, אבל לדעתי בשנה האחרונה לואיס עובר משבר דומה. כגודל הציפייה כך גם גודל האכזבה. מייקל חלם על קריירת משחק מצליחה בארץ ומעבר לים (למרות שמעולם לא למד את המקצוע בצורה רצינית). כמובן שהוא גם פנטז על קריירת דוגמנות שתניב פרי עד גיל 40, וחשק בזוגיות (ואולי אף יותר מכך) עם דוגמנית בלונדית מצליחה הצעירה ממנו בעשור. הבעיה שנראה שהוא שכח לבנות לעצמו קרקע יציבה מבחינה תעסוקתית, כלכלית ונפשית.
רוצים להישאר מעודכנים?
"הנפילה" של לואיס, לכאורה, מגיעה כאשר הוא מתחיל להבין שההגשמה של כל אותם חלומות נמצאת בספק. הקריירה על כל גווניה הלכה ודעכה, מנגד גופו החל להתמלא בקעקועים. יכול להיות שגם המצב הכלכלי אינו מזהיר כבעבר.
לואיס נשאב אל תעשיית הבידור בגיל נעורים. לאורך השנים נחשב ל"טאלנט" פעיל יחסית וקיבל לרוב חיבוק תקשורתי רחב בזכות מנהלו האישי המיתולוגי והמקושר היטב, עדי כהן. דרכיהם נפרדו לפני כעשור. לאחר פרסום הסרטון הפרובוקטיבי של אתמול, אני בספק אם מייקל יככב בהצגות חנוכה הקרובות, כי הוא לחלוטין אינו תואם את קהל היעד. אני משער שגם לא נראה אותו בקרוב בפרויקטים מכובדים רציניים אחרים. אני מאמין שהוא איבד את קסמו האישי על רבים בתעשייה ובכלל.
רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החשובות ברחובות?
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של "ערים"
הורידו את אפליקציית "ערים רחובות" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "ערים רחובות" באייפון
