לפני לא הרבה שנים, כשהתעוררנו בבוקר היינו הולכים לצחצח שינים, להתלבש, לשתות משהו והמהדרין שבינינו היו קוראים עיתון. כן, זה שעוד הדפיסו על נייר. אז, החכמים עוד היינו אנחנו, לפני שהטלפון חטף את הכתר. היום הוא החכם, הוא המלך. ומלך, כדרכו, שולט בעם. והעם, כהרגלו, חי באשליה שהכל בסדר. טודו בום. עד שמישהו צועק שהמלך הוא עירום. מי היו אלה השבוע? שלוש אחיות שיזמו את "אמהות לא זמינות לשעתיים אחר הצהריים".
למי שלא שמע על היוזמה, מדובר בשלוש אחיות שלחץ החיים הכניע אותן. הן הבינו שאנו מכורים למכשיר ושהוא מנהל אותנו במקום שההיפך יקרה. הן הבינו שזה או הוא או הן ובחרו בעצמן, בילדים שלהן, בחיים שלהן.
סוגיית ההרגלים המורכבים לסלולרי היא חשובה ומיד נחזור אליה, אבל רגע לפני בואו נתעכב על הרגל מגונה לא פחות ונדבר על אלו שזקוקות למנוחה. האימהות.
שנת 2017. אנו חיים במדינת ישראל, ממובילות החקיקה לשוויון מגדרי, ואנחנו עדיין זוכות ליוזמה "אמהות לא זמינות". מעבר ליוזמה הברוכה כשלעצמה, חשבתם מדוע? מדוע עדיין בין 18:00-20:00 בערב אלו הן האמהות שצריכות לכבות מכשירים ולהיות עם הילדים? כי האמת המרה היא שלמרות שנשברו לא מעט תקרות זכוכית, עדיין מרבית מתפקידי הבית מוטלים על נשים.
כן, אני יודעת שיש גברים ששותפים באופן מלא לגידול הילדים והבית, אבל הם עדיין מעטים מדי. והיוזמה הזו, שהיא פרי רעיונן של שלוש נשים קרייריסטיות, רק חושפת את האמת המרה. ההרגל להביט בסלולרי ללא הפסקה הוא חזק, אבל ההרגל שלא להביט למציאות הלא שוויונית בלבן של העיניים חזק לא פחות.
יש שיאמרו שזו סמנטיקה בלבד ושגם גברים מוזמנים לכבות סלולרי. זה ברור. הם תמיד מוזמנים, אך האם הם זמינים? לרעיון, לא בנייד.
ומהרגל אחד למשנהו ננסה להבין מה קרה לנו בעצם? המכשיר הפך להיות האיש הכי חשוב במשפחה, בעבודה, בחבר'ה. אחרת איך תסבירו שכדי לא לשכוח ילד באוטו מציעים לנו לשים את הסלולרי ליד מושב הילדים? שכדי לשבת לבלות זמן איכות עם ילדינו עלינו לסגור את המכשיר?
היוזמה ברוכה ללא ספק, אבל מדובר בפלסטר על מחלה עמוקה הרבה יותר. ואם כבר במדרג עסקינן, הסלולר מזמן בראש הפירמידה. חייבים להודות באמת: אנחנו מכורים. רובנו פשוט לא מכירים בזה. וכן, ברור. אנחנו יכולים להפסיק בכל רגע שנרצה. אנחנו פשוט אוהבים את זה. ומי בכלל אמר שזה מזיק? כל התירוצים תחת גג אחד.
והפתרון? יוזמות מקומיות שמסתירות טפח וחושפות טפחיים. שמטפלות בבעיה אחת וחושפות בעיה שניה, משמעותית יותר. וכל זאת רק כדי שנצליח טיפ טיפה לשלוט בחיינו. ולבסוף נגלה שהכל אשליה.
הכותבת הנה יועצת תקשורת ועוסקת במחקר מדיניות ציבורית.
