בקיץ הנחשים צצים מהחורים שבהם הם התנמנמו בחופשת החורף ויוצאים לשכונות ולחצרות שלנו. אולי אפילו נתקלתם בהם דווקא באמצע הבילוי במהלך החופשה.
נחשים מוכרים כטיפוסים לא חברותיים שפועלים עצמאית, עד כדי כך שישנם גם נחשים שטורפים את הצאצאים שלהם. נחשים משריצים ביצים, מהן בוקעים נחשים קטנטנים וחדשים לעולם. נחשי קוברה ממין זכר טורפים כל מה שאפשר לבלוע, כולל נחשי קוברה שאך בקעו מביצתם והגיחו לעולם. זו הסיבה שנחשי קוברה ממין נקבה מתרחקות מיד מהביצים שהטילו, בכדי לא להתפתות ולאכול את הנחשים שהן עצמן הטילו. בקיצור, נהוג לחשוב שלנחשים לא אכפת מאף חיה ושהם לא בקשר עם אף אחד, גם לא עם בני מינים הנחשים.
אז זהו, שלא. מדענים צילמו וגילו נחשים שצדים בלהקות, מה שנקרא ביחד כל החבר'ה. אפשר לקרוא להם שבט הצופים של הנחשים או הנוער העובד והלומד של הזוחלים. למה הם עושים זאת, כי זה מעלה להם את הסיכוי להשיג טרף ומזון שימלא את בטנם הצרה והמאורכת.
ממש השנה, ב-2017, המדענים גילו נחשים מסוג 'בואה' שצדים בלהקות בארץ קובה. הנחשים האלו אוהבים בתפריט עטלפי פירות שחיים במערות. נחשי הבואה ממש עושים מבצע משותף בכדי לצוד את העטלפים. הם אורבים להם בפתחי הכניסה של המערות שלהם ויוצרים שרשרת או חומת חסימה שמונעת מהעטלפים לברוח. הנחשים גם עושים זאת בצורה אקרובטית ומבהילה: הם נתלים מהזנב בפתח המחילה ומשתלשלים מטה. ביחד הם מתנפלים על העטלפים שמנסים לברוח מהמערה ומכישים אותם.
נחשי הבואה גדולים וארוכים, חלקם מגיעים עד לארבעה מטרים, ורובם בין מטר לשניים. למרות אורכם המרשים הם לא נחשים שקוטלים בחנק – בליפוף העטלף עד שהוא נחנק – אלא הם נחשים שממתים בהכשה ארסית ואז זוללים.
לא קל לצוד בטבע, גם לא לנחשים קטלניים. הטרף עושה כל שביכולתו להישאר בחיים ולא להפוך למזון לנחשים או לכל מי שמוצא אותו טעים. המצב של הנחשים לא פשוט, כי הם עלולים להישאר רעבים אם טורפים אחרים שחושקים בבשרו המזין של הטרף שלהם יטרפו אותו במקומם. לכן נחשי 'הבואה' פיתחו שיטה של צייד בלהקות, בכדי להגדיל את הסיכויים שלהם לסכות בטרף.
נחשי 'הבואה' הם לא היחידים שהבינו את היתרון של שיתוף פעולה. גם נחשי קוברה נצפו צדים לטאות מסוג איגואנה במבצע משותף.
אבל אל חשש. בארץ שלנו אין נחשים שצדים בלהקות. בישראל ישנם 41 סוגי נחשים. זה אולי נשמע מדאיג, אבל כשלוקחים בחשבון את כל מה שקשור בנחשים ומאפיין אותם זה מדאיג פחות. רק תשעה מנחשי ישראל הם ארסיים, כאשר הנחש הארסי הנפוץ והגדול ביותר הוא צפע ישראלי.
ומה עושים אם נתקלים בנחש בחצר בטיול או במגרש המשחקים? הדבר העיקרי שצריך לעשות הוא כלום. פשוט לא להתקרב ולא להתעסק. נחש יעדיף תמיד להימלט מאתנו, כי אנחנו גדולים מדי עבורו והוא אוכל חיות קטנות כמו לטאות או עכברים. עוד סיבה להימנע מנחש היא שהנחש הנה חיה מוגנת. אסור לפגוע בה. ולמה? כי היא חלק מהמעגל האקולוגי או הסביבתי. הנחש הוא אחת מהחיות שמשמידות עכברים וחולדות. במילים אחרות, אם נהרוג את כל הנחשים בארץ יהיו לנו המון חולדות. כדאי לקרוא ללוכד נחשים, הוא יתפוס את הנחש וישחרר אותו הרחק הרחק, היכן שאנשים לא גרים בסביבה.
אם בכל זאת נחש מכיש אותנו, מה עלינו לעשות? להזעיק אמבולנס ולהגיע לבית חולים. לא להשתולל ולא לזוז יותר מדי. ולמה? הארס של הנחש נכנס לדם ודרך הדם הוא גורם לשיתוק או חוסר פעולה של השרירים. בשביל להצליח לנשום צריך להפעיל שרירים, את שרירי הסרעפת. מי שהשרירים שלו משותקים לא יכול לנשום.
ישנן אמונות טפלות שאומרות כל מיני דברים מאוד לא נכונים על מה כן כדאי לעשות, כשבעצם אסור לעשות את הדברים הללו. אסור למשל למצוץ את הארס ממקום ההכשה, אסור לקרר את המקום או לחסום אותו עם רצועה או תחבושת. כן רצוי לשתות מים.
אגב, גם אם נחש מת מאיזו סיבה, יש להימנע מלגעת בו או להחזיק אותו. יש להיזהר בעיקר מהראש שלו, כי הארס שנמצא בבלוטות שלו ממשיך להיות מסוכן גם שעות רבות לאחר מותו.
לסיכום, נחשים בארץ הם לא האויבים שלנו ואם נתקלים בהם צריך פשוט להתרחק מהם.
ילדות וילדים. רוצים לספר לנו על נחשים? האם נפגשתם פעם בנחש? אם כן, מה בדיוק קרה? את המקרים המעניינים שקרו לכם נפרסם כאן, כולל צילומים אם ישנם.
