רחלי גל, משדרות, לא דמיינה שכך תתקדם הלידה שלה. בשליש האחרון להריונה היא הספיקה לעבור משדרות, לאילת, לתל אביב ובסוף הגיעה ללדת ברחובות, במרכז הרפואי קפלן מקבוצת כללית. יחד עם בעלה, שי, קמו השניים בשבעה באוקטובר לקולות אזעקות ופיצוצים: "היינו בממ"ד מספר שעות ואז קיבלנו מחברה סרטון שיש מחבלים מאחורי הבניין", מספרת רחלי, שבשבת השחורה הייתה בחודש השישי להריונה. "הידיעות, הסרטונים והשמועות התחילו להגיע ועדיין לא הבנו אם זה אמיתי או לא. לא רצינו להאמין שזה אפשרי בכלל".
למזלם של השניים, הם התעשתו מהר והחליטו לצאת משדרות: "בערב הבנו שצריך לברוח אבל איך יוצאים מהבית עם כל האזעקות?! חיפשנו חלון הזדמנויות ויצאנו".
רחלי מעידה שבזמן אמת, לא הבינה את גודל האירוע: "הייתי בהריון. בדיעבד, אם הייתי מבינה מה באמת קורה ברחובות מחוץ לבית – היינו ננעלים בממ"ד". בשעות אחה"צ של אותה שבת השחורה הם עשו דרכם לתל אביב יחד עם בתם בת השנה וחצי – יהלי. "הסתרנו אותה בין הרגליים שלי והתכופפתי כל הדרך, גוננתי על הבטן והורדתי את הראש. לא רציתי לראות כלום בחוץ", מספרת רחלי.
המשפחה הגיעה לבית מלון בתל אביב, אך גם שם לא מצאו שקט כיוון שנאלצו להתפנות כעבור מספר ימים: "זה כל הזמן לחיות בחוסר ודאות", אומר שי. "עברנו לדירה אחרת של חבר בתל אביב, משם לרחובות, לבאר שבע ולבסוף יחד עם כל המפונים משדרות, לאילת. כמו נוודים, עם אישה בהיריון ותינוקת".
רוצים להישאר מעודכנים?
רחלי הייתה בטוחה שעד שתצטרך ללדת הם כבר יוכלו לחזור הביתה: "נכנסתי לתשיעי והתחלתי להרגיש לא טוב. התעלפתי בחדר במלון ופוניתי לבית חולים, אבל רציתי ללדת בכלל במרכז הרפואי קפלן ברחובות. לא הייתי שקטה. התחלתי לבכות ואמרתי לשי שאני רוצה לקפלן. הייתי בלי תיק לידה, בלי מסמכים, בלי כלום. עצרנו מתחת למלון, שי עלה להביא כמה דברים וככה יצאנו".
עם הגעתם למרכז הרפואי קפלן אושפזה רחלי במחלקת היריון בסיכון בשל חשש לרעלת. "כולן היו מדהימות כאן" היא אומרת. "היו לי לי כל כך הרבה דאגות, הרגשתי תלושה וחסרת אונים, דאגתי לבת הגדולה שנמצאת אצל סבתא בלי ההורים והמשחקים שלה, ושתכף תצטרך להתמודד עם עוד תינוקת בבית. נכנסתי לחדר לידה והייתי שם 18 שעות. התחלפו 4 משמרות. כל המיילדות היו מדהימות, אבל כשילנה נכנסה ראיתי אותה וכאילו ראיתי מלאך. היא יילדה אותי גם בלידת הבכורה, ואיך שראיתי אותה הבנתי שעכשיו אני הולכת ללדת".
אחרי ימים מלאי טלטלות, ההוראה היחידה של ילנה לרחלי ושי הייתה מנוחה. "היא כיבתה לנו את האור ואמרה לי לא לעשות כלום, רק לנוח. ישנתי 3 שעות וזה היה מדהים. התעוררתי והתחלתי להרגיש לחץ רציני למטה … קראנו לה מהר, שאלתי מה לעשות וילנה אמרה כלום. רגע אחרי היא כבר אמרה לי 'מזל טוב' והניחה את התינוקת עלי. זה קרה בלי ליצות אפילו, הייתי בשוק. שאלתי את כולם 'ילדתי עכשיו?!'".
רחלי אסירת תודה לכל אנשי הצוות שפגשו בדרך: "כולם הרגיעו אותי, היו רגישים ונעימים. בשום מקום אחר לא היו נותנים לי את השקט והזמן ללדת איך שאני רוצה ובקצב שלי. מירב ובלה ממועדון היולדות עזרו, דאגו ופינקו. הצוות פה נותן את ההרגשה שאנחנו בידיים הכי טובות שיש".
