קווי דמיון רבים ניתן למצוא בין גולן ביטון לבין השכונה שבה גדל – קרית משה. כמו השכונה, גם נקודת הפתיחה של ביטון הייתה ממקום נמוך וקשה, אלא שבאמצעות נחישות והתמדה הוא לא מפסיק להתפתח ולצמוח לרגע. ביטון, שכנער לא השלים 12 שנות לימוד, מחזיק היום בתואר שני בחינוך וברזומה שלו שלל תפקידים בכירים ברשת חוויות ובעשייה ציבורית בקרית משה ובעיר רחובות בכלל.
קרית משה נחשבה במשך שנים לשכונה המאתגרת ברחובות ובמשך תקופה נתפסה אף כסוג של גטו, מבחינת היעדר מוביליות חברתית וקשיי ההסתגלות של תושביה, שהגיעו בגלי העליות ממרוקו, רוסיה, אתיופיה ועוד. כעת עומדת השכונה בפני תכנית ענק להתחדשות עירונית, וזאת בנוסף לפעילות תוססת שכבר מתרחשת שנים במתנ"ס המקומי, עם טיולים, חוגים ופעילויות מסביב לשעון כמעט. כך למשל, ייערך בסוף החודש פסטיבל חלל מרהיב ויוקרתי במתנ"ס.
ביטון, שמגלה כי התכנית היא לבנות בקרית משה בניין חדש ומפואר למרכז 'פסגה', שנמצא כעת בשכונת המדע שבצפון העיר, יוצא נגד הסטיגמות שמלוות את השכונה בה גדל: "קרית משה הפכה משכונה שהייתה בתחתית הסולם לשכונה שמהווה מודל לחיקוי. היא כבר מזמן לא בתחתית, היא בפסגה והיא הקרון ברכבת העשייה התרבותית והחינוכית שראש העיר רחמים מלול מוביל ברחובות. פשוט אי אפשר להתעלם מקרית משה, נקודה".
ובכל זאת נדמה שעדיין חלק מהתושבים מרגישים שהשכונה הזו מוזנחת.
"לקרית משה יש לצערי תדמית שלילית, וזה לא נכון. כמו בכל מקום, יש את הקומץ שעושה נזק תדמיתי. לאנשים יותר קל להטיל את כל הרפש על השכונה, כי ככה הם התרגלו משנים עברו".
גולן, שכאמור נולד וגדל בשכונה, עלה במהלך השנים על המסלול הבעייתי שאפיין רבים מחבריו באותה העת. "כבני נוער היינו מטיילים עד לשעות הלילה המאוחרות ויושבים בבלוק", הוא מספר. "נשרתי מהלימודים בכיתה ט' ומהר מאוד נשאבתי לעבוד בעבודות מזדמנות ונחשפתי לפיתויים שהיו עלולים להסתבך ולהפוך להתרחשויות אלימות".
מה היה היחס ללימודים בתקופה ההיא בשכונה?
"בתקופה שלי להסתובב עם תיק בית ספר בקרית משה היה במקום גאווה סוג של בושה או מבוכה. אמרו 'לא יצא ממך כלום, חבל על הזמן בלימודים, לך תעבוד ותרוויח כסף'. ממש התביישתי ללכת עם תיק בית ספר בשכונה והייתי מסתובב עם שקית של חברה אופנתית, בשביל שלא ידעו שיש לי ספרים".
קרית משה (צילום: ניר שמול)
מה חולל בך את השינוי?
"המפנה בא עם הגיוס וזה מה ששינה לי את החיים. הבנתי שיש לי שתי אופציות: או להישאר תקוע בשכונה וחלילה להידרדר לפשע, או לצאת לדרך חדשה בחיים, לעשות צבא וללמוד. התגייסתי למק"מ בחוות תל השומר, תכנית שמיועדת לאוכלוסיות מוחלשות, והמפקד אפשר לי לצאת ללימודים ולהשלים 12 שנות לימוד. זה היה חלום בשבילי. כמי שלא סיים 12 שנות לימוד וכמי שתמיד כל הסטיגמות היו נדבקות אליו ושהיה לו קשה לפתח קשרים, ידעתי שאם אסיים את התחנה הזו יפתחו לי עוד דלתות. אז גם בא התיאבון ואחרי שעשיתי בגרות חלמתי על תואר ראשון וסיימתי אותו. בהמשך הגשמתי את המגה חלום – תואר שני בחינוך. הבנתי שעם תעוזה ועבודה קשה אפשר להגשים את הכול".
אילו חוויות משמחות זכורות לך במיוחד מהילדות בשכונה?
"החוויה הראשונה הייתה כששיחקתי כדורגל והזמינו אותי כנער לנבחרת ישראל. אמרתי לעצמי 'וואו, גולן מקרית משה בנבחרת ישראל?!'. חוויה שניה הייתה כשסיימתי טירונות בצבא, ובפעם הראשונה שהתחלתי משהו גם סיימתי אותו".
איך הייתה המשפחה בכל התהליכים הללו שעברת?
"מאוד מחבקת ותומכת. גולת הכותרת בבית הייתה תהיו קודם כל בני אדם. לא לעשות שטויות. תעבדו ותכבדו את האחר, וזהו. לא היו ציפיות מעבר. אמא הייתה עקרת בית ואבא היה חשמלאי בפקולטה. היינו שישה אחים, חמישה בנים ובת".
מי עוד השפיעו ועיצבו את מסלול חייך כנער?
"כמובן שהמסגרת של הכדורגל והמאמנים, ששמרו עלי. דמות נוספת שהייתה מאוד משמעותית בפן החיובי הוא מפקד הבסיס, שממנו ביקשתי שיאמין בי וייתן לי את האפשרות לצאת אחרי הצבא ללימודים".
האם היו חוויות מצערות במיוחד שזכורות לך מאותן שנים, או אנשים שאכזבו?
"החוויה המצערת הייתה שלא האמינו בנו בבית הספר. על כל משהו קטן הוציאו אותנו מהשיעור. ההרגשה הייתה ששפטו אותנו מראש, שמוותרים עלינו מראש. אני נשרתי מבית ספר והייתי מצפה שכשילד בכיתה ט' עוזב את המערכת מישהו יילחם עליו, אבל אף אחד לא בא ממשרד החינוך או מאגף החינוך ואמר 'ילד, למה אתה לא לומד?! בוא תנסה, חבל, אתה צעיר וכבר עובד'".
במה עבדת אחרי הצבא?
"התחלתי לעבוד אחרי הצבא במתנ"ס, בתפקידים הכי זוטרים – מפינוי פחים ואחר כך בחלוקת אוכל בצהרונים. התקדמתי, אבל אף אחד לא האמין בי כשאמרתי שיום אחד אני אהיה מנהל המתנ"ס. כולם צחקו עליי ואמרו לי 'אתה לא ראוי'".
והנה, אתה מנהל את המתנ"ס המקומי זו השנה השמינית, הרבה יותר שנים ממה ששרד כל מנהל לפניך. מה הסוד?
"אין תחליף לשחקני בית. אני שחקן בית כאחד שגדל בשכונה, וכשאתה בא עם הלב והנשמה אתה לא מסתכל על השעון".
מה השתנה במתנ"ס מאז שאתה מנהל אותו?
"ישנו גם גידול וגם גיוון. אם פעם היו רגילים בקרית משה רק לחוגי כדורגל וכדורסל, היום יש חוגי מדע, טכנולוגיה, לגו הנדסי, ועוד. אני מאמין בלתת לבני הנוער את הפתח להתקדם דרך מה שהם באמת מתחברים אליו. יש לנו פה למשל קורס די-ג'יי שמעביר דויד מולו מהקהילה האתיופית. זה בחור שאפשר להגיד שגידלנו אותו במתנ"ס ואחרי הצבא קיבלנו אותו כמדריך נוער. להרבה חבר'ה יש כאן כישרון לכתוב שירים ולהרבה יש קול ממש טוב, אז הקמנו אולפן הקלטות עם מנהלת מוזיקלית. בקיץ הקייטנות שלנו הן הכי ארוכות, 27 ימים, ומשתתפים בהן יותר מאלף ילדים. ברוך השם בכל שנה אנו זוכים בפרסים והמוניטין שלנו ממש טוב".
משמאל: דניאל פילוסוף וגולן ביטון על רקע ציור הקיר במתנ"ס קרית משה
במה אתה הכי גאה מבחינת העשייה במתנ"ס ובשכונה בכלל?
"אני גאה במיוחד באינטגרציה, כשתושבים מחוץ לקרית משה מגיעים לקרית משה. עם הבניה של השכונות החדשות ראיתי בשילוב שלהן מבחן מאוד רציני. ידענו להעריך מראש את פוטנציאל הגידול שטמון בשכונות הללו ונערכנו אליו. הגענו לגידול של בערך פי שניים ויותר מאלף נרשמים בכל הפעילויות שלנו. ניקח לדוגמה את חוגי המחול וההיפ הופ, שהם הכי פופולריים. משתתפים בהם כ-200 ילדים, כשבערך חצי מהם מגיעים מהשכונה וחצי מגיעים מחוצה לה. נוצרו כאן גם מסורות יפות של אירועים שמצטרפים אליהם תושבים מכל רחבי העיר, כמו יריד תחפושות לפורים במחירים מוזלים, נשף תחפושות, ההופעות הכי טובות עם האמנים הכי מפורסמים ביום האישה הבין לאומי, טיולים לחרמון של מועדון המטייל שלנו, ועוד ועוד. הסיפוק שלי הוא לראות אוטובוסים מלאים שיושבים בהם גם תושבים מקרית משה וגם תושבים מצפון העיר, ושמתפתחים ביניהם קשרים ואחווה".
באיזו מידה העירייה והעומד בראשה שותפים לצמיחת המתנ"ס?
"ראש העיר רחמים מלול תמיד הבין את הצרכים של השכונה ונתן לנו את כל הגב לגדול ולשנות".
רחמים מלול (צילום: ג'ני גפטרשוסטר)
רוצים להישאר מעודכנים?
איך קרית משה יכולה להתקדם עוד לראייתך?
"אני חושב שצריך להוציא מכאן את הדברים שבעבר התאימו לשכונה והיום כבר לא כל כך לא מתאימים, ולהמשיך להכניס לכאן במקומם דברים חזקים שירימו אותה. למשל, מבנה של מחלקת הרווחה נמצא ממש מול גני הילדים ויוצר סטיגמה לא נכונה. אני בעד שתושבי קרית משה יעלו על קו 15 ויקבלו את השירות הזה כמו כל תושב אחר, ולא בשכונה. גם מוקד הקליטה עדיין כאן, למרות שהעולה האחרון הגיע לפה לפני 30 שנה. זה כבר לא רלוונטי".
שכונת קרית משה (צילום: מוטי מילרוד)
כאמור, ביטון כבר מזמן לא עוצר בניהול המתנ"ס השכונתי ואפשר לומר בפה מלא שהוא אחד האנשים הדומיננטיים ברשת חוויות. בין היתר הוא משמש בתפקידים בכירים ברשת, כמנהל תחום נוער וצעירים, מנהל חוויות רחובות הצעירה, מנהל חוויות נווה יהודה, מנהל תכנית ניצנים בחוויות, ממנהל פרויקט קיץ פתוח, מנהל תחום שירות הלקוחות ברשת (תחום ששיפורו הוא בין המטרות העיקריות שהציבה לעצמה חוויות בעת האחרונה), ומשמש כיו"ר ועד הפעולה של עובדי חוויות וממובילי ההסכם הקיבוצי ההיסטורי לעובדי רשת חוויות רחובות.
על ההסכם הקיבוצי הוא אומר: "אנחנו רגע לפני הסכם קיבוצי היסטורי ברמה הארצית לעובדי חוויות. זו רשת המתנ"סים היחידה בארץ שהתאגדה להסתדרות וחתמה על הסכם קיבוצי שיבטיח לעובדי חוויות ביטחון סוציאלי לצד ביטחון כלכלי. אנו נהפוך לפורצי דרך וזהו אחד ההישגים הכי משמעותיים שלי בעשייה בחוויות, בראייה עירונית וכללית".
"הסכם קיבוצי יבטיח לעובדי חוויות ביטחון סוציאלי לצד ביטחון כלכלי". גולן ביטון (צילום: ג'ני גפטרשוסטר)
איפה אתה רואה את עצמך בעתיד?
"אני רוצה להיות גורם משפיע ומשמעותי בעיר, להביא את האני מאמין שלי – שהוא אהבת אדם. אם תכבד את האדם שמולך ותקשיב לו, אז השמיים הם הגבול. אני מאמין שצריך להתייחס לאדם שמולך כדף חלק, לא לשפוט מראש. ככה יש דרך אמיתית משותפת ללכת יחד".
אתה כבר מכהן בהרבה תפקידים משפיעים בעיר. יש עוד תפקיד שאתה חולם עליו?
"המגה חלום שלי הוא יום אחד להיות בראש המערכת של רשת חוויות, להיות מנכ"ל חוויות".
ומה לגבי פוליטיקה?
"כרגע פוליטיקה לא מעניינת אותי, אבל אולי בהמשך".
רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החשובות ברחובות?
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של "ערים"
הורידו את אפליקציית "ערים רחובות" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "ערים רחובות" באייפון
