הזמן: אמצע השבוע שעבר. המיקום: הסינמטק בתל אביב. האירוע: כל משפחת זלאייט הטלוויזיונית מהסדרה "בת ים – ניו יורק" נפגשת אחרי 22 שנה לערב מחווה ליוצר דוד אופק. יגאל עדיקא הרחובותי, שפרץ באותה הסדרה כדוד זלאייט, נכח כמובן במפגש המרגש.
יגאל, איך היה?
"נהניתי מאוד. היה נחמד, נהדר, מרגש. מעין פגישת מחזור. נפגשנו כולנו וגם הוקרן פרק מהתוכנית".
יותר מ-20 שנה עברו מאז התכנית. התראיתם מאז?
"זה בסדר, אנחנו מתראים מדי פעם. אנחנו עובדים לפעמים יחד ומדי פעם אפילו עושים ארוחות אצלי בבית וככה מסתלבטים כולם".
יש מצב לפרק איחוד?
"לא, לא, ממש לא".
למה לא? זו הייתה אחלה סדרה.
"כי הם רואים את זה כעבודות הבוסר שלהם".
למה הכוונה?
"זו הייתה תקופה אחרת, הטלוויזיה השתנתה והם גם התקדמו. כל אחד נמצא היום במקום אחר. זה יפה שיישאר ככה, עזבי איחוד, לא צריך איחוד, שיישאר זיכרון יפה".
מה עוד הולך איתך חוץ מזה?
"אני סיימתי עכשיו שתי סדרות. סיימתי לצלם את 'איפה אתה חי' ואני לקראת כמה פרויקטים שאני לא יכול לדבר עליהם בינתיים".
יגאל עדיקא (צילום: רפי דלויה)
הסדרה "בת ים – ניו יורק" עלתה למרקע בסוף שנת 1995 בערוץ השני. היא נכתבה ובוימה על ידי יוסי מדמוני ודוד אופק, כאשר מי שיזם אותה ונחשב לאחד מיוצריה הוא מיכה שגריר. העונה הראשונה כללה שישה פרקים והעונה השנייה כללה 13 פרקים, כאשר ב-1998 נוצר לסדרה ספין- אוף בשם "עלילות דוד" שהתמקד בדמותו של דוד זלאייט (עדיקא).
הסדרה הביאה למרקע הישראלי סגנון חדש המערב בין שחקנים מקצועיים ודמויות תיעודיות שהופיעו בתפקיד עצמן. הדמות הבולטת הייתה דמותו של אבי המשפחה – שלמה זלאייט, שגולמה על ידי ויקטור עידה, נגן קאנון במקצועו.
בת ים – ניו יורק הייתה הסדרה הראשונה בישראל שעירבה צילום מקצועי עם צילום חובבני של סרטוני וידאו ביתיים, אותם צילמו גיבורי הסדרה בני משפחת זלאייט. את קלטות הווידאו הללו שלחו בני המשפחה מבת ים לניו יורק ולהפך, בניסיון לשמור על קיום תא משפחתי מסורתי בעולם בו דור הילדים חוצה גבולות גאוגרפיים. חשיבותה של הסדרה הייתה גם בעיסוק בתהליכים חברתיים עכשוויים כמו הגירה, פערי דורות, זהות מזרחית, תהליכי חילון והתפרקות התא המשפחתי המסורתי בחברה קפיטליסטית מודרנית. בשנת 1996 זכתה הסדרה בפרס האקדמיה על דרמת הטלוויזיה הטובה ביותר וזכתה להצלחה בביקורות ובקהל הצופים גם יחד.
