"כמו רוב בני דורי, חונכתי על ברכי האמרה 'הבטלה היא אם כל חטאת'". כך כתב המתמטיקאי והפילוסוף ברטראנד ראסל בחיבורו הפולמוסי "בשבח הבטלה". "אבל כיום אני סבור שיש יותר מדי עבודה בעולם". בחיבור זה, שראה אור בשנת 1935 (תירגם לעברית: יניב חמו), טוען ראסל, בין היתר, כי דווקא הבטלה – ולא העבודה – הכרחית לקידום האנושות, שכן שעות עבודה ארוכות אינן מותירות די פנאי וחשק להגות ברעיונות חדשים שיקדמו את המדע והאמנויות. חיזוק לא צפוי לעמדה זו עלה במחקר שביצעו פרופ' אורי אלון וחברי קבוצתו מהמחלקה לביולוגיה מולקולרית של התא במכון ויצמן למדע. הם גילו כי חיידקים אינם "עובדים" בתפוקה מלאה, אלא מקפידים על מידה מסוימת של בטלה, כדי לשמור על כושר ייצור עודף שיאפשר להם להסתגל במהירות לשינויים סביבתיים.
תפיסה זו מתחזקת בפיתול נוסף בעלילה, שמוביל אל סדרת עבודות של האמנית אלי חורש, שתהליך עשייתן מתאפיין בחלקו במה שהיא מגדירה "אוטיום" – מושג פילוסופי-חברתי מהתקופה הרומית שמשמעו זמן שבו האדם אינו פעיל ואינו עוסק במלאכה. זהו זמן פנאי של הרהור, למידה, מנוחה, משחק. רבים מתייחסים ל"אוטיום" כאל עצלנות הנחשבת לתופעה שלילית. אבל חורש, בדומה לראסל, לחיידקים של פרופ' אלון ולעוד כמה "מהרהרים" שמסתתרים בסביבתנו, סבורה שה"אוטיום" הוא רכיב הכרחי בתהליך היצירה.
ואכן, הדימויים המוצגים בתערוכה חדשה במכון ויצמן שאצר יבשם עזגד, נוצרו בעת שהאמנית הייתה שקועה בהרהורים, "אוטיום". תחילתו של תהליך היצירה דומה לתהליך של הפריה, כאשר האמנית הזריקה טיפת דיו או צבע לתוך טיפת מים. זהו תהליך שנמשך שבריר שניה. בשלב זה, הניחה האמנית לטיפת המים ה"מופרית בצבע" ושקעה בעצמה ב"אוטיום" למשך שעות אחדות, שבהן הצבע התערסל בטיפת המים, שהתייבשה והלכה בהדרגה, כשהיא מטביעה את "חותמה" על נייר. כאן הגיע שלב עמוק של התבוננות, חיפוש וברירה שבו בחרה האמנית את ה"חותמות" הנדירות, יחסית, שהפכו בהמשך ליצירות אמנות שנסרקו והודפסו בהגדלה.
"אוטיום" של האמנית אלי חורש
מה חלקו של ה"אוטיום" שבו הייתה שרויה האמנית בעת שהטיפה המופרית התייבשה, בדימוי שהטביעה טיפת המים המופרית על הנייר? האם יש קשר בין ההבשלה הפיסיקלית של ה"חותם" שמותירה הטיפה המתייבשת, לבין הבשלת הרעיונות בתודעתה של האמנית השקועה בהרהוריה? אלה שאלות שלא ברור אם וכיצד אפשר לענות עליהן.
"אוטיום" של האמנית אלי חורש
שי זילברמן מציג בתערוכה דיוקן עצמי: ללא כותרת – "ירח אלול, בעקבות ליליין", 2018, ויטראז' 165×90ס"מ. דיוקן עצמי זה הוצג לראשונה בתערוכה "גברים מתבוננים במים" שהוצגה בסדנאות האמנים בתל אביב בשנת 2018. המקורות שעליהם התבססו רוב הדימויים בתערוכה, העידו על עולם חומרי הולך ונכחד ואשר שרידי הזמן ניכרים בהם. הגברים מצולמים כשגבם או צדודיתם מופנים למצלמה, ומבטם הנעלם והחסר מציג לצופים תעלומה שאותה הם מתבקשים לפענח. מקורות המים מרמזים על אתרי עלייה לרגל שבהם התרחשו או עשויים להתחולל אירועי התגלות.
דיוקן עצמי של שי זילברמן
רוצים להישאר מעודכנים?
ויטראז' הזכוכית שיצר שי זילברמן הוא דיוקן עצמי של האמן, המבוסס על איור מעשה ידי אפרים משה ליליין, המאייר והצייר הציוני הראשון, אשר נכלל במחברת "שירים מהגטו" מאת המשורר היידי מוריס רוזנפלד. במחברת מופיעים דימויים איקוניים מחיי העיירה היהודית בסגנון אר-נובו.
דמותו של היהודי הנודד אשר מופיעה בעבודותיו של ליליין מתחלפת כאן בדמותו העכשווית של שי זילברמן, המפנה צדודית אל עבר הים שברקע. השינויים שמתחוללים ביצירה המקורית מעלים שאלות בדבר זהות, מקום ושייכות, ומחברים את דמותו של היהודי למציאות הישראלית של העשור השני במאה ה-21.
התערוכה מוצגת במרכז הכנסים על שם דוד לופאטי במכון ויצמן למדע. שעות פעילות: ימים א'-ה' בין השעות 09:00-15:00. הכניסה ללא תשלום.
רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החשובות ברחובות?
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של "ערים"
הורידו את אפליקציית "ערים רחובות" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "ערים רחובות" באייפון
