בית העם - היכל התרבות העירוני רחובות (צילום: ג'ני גפטרשוטר)
בית העם - היכל התרבות העירוני רחובות (צילום: ג'ני גפטרשוטר)

"אנחנו אחד ההיכלים הצעירים בארץ, ועם זאת בין שלושת ההיכלים המובילים ברמת הגיוון של הסדרות"

עם עלייה מתמדת בכמות הסדרות, המנויים והקהל, בהיכל התרבות ברחובות ציינו בשבוע שעבר את פתיחת העונה החמישית שצפויה להיות מגוונת מתמיד. מנהל ההיכל שוקי קרומר בריאיון: "אנחנו אחד ההיכלים הצעירים בארץ, ועם זאת בין שלושת ההיכלים המובילים ברמת הגיוון של הסדרות. נהניתי מכל מה שעשיתי בחיים, אבל פה אני נהנה הכי הרבה"

מאז פתיחתו באוקטובר 2014, הפך היכל התרבות העירוני של החברה העירונית ברחובות למרכז תרבותי לתושבי העיר והסביבה, ותוך זמן קצר גם הפך לאחד מהיכלי התרבות המובילים בארץ. בשבוע שעבר נפתחה עונתו החמישית של ההיכל, עם 23 סדרות ומעל ל-10,000 מנויים שיבטיחו גם השנה אולמות מלאים מפה לפה. העונה החדשה, מרשימה וססגונית לא פחות מקודמותיה, כוללת בין היתר 20 הצגות שונות ממיטב הרפרטואר של התיאטראות המובילים בארץ, כמו "עושה כרצונו" של תאטרון הבימה, "הסודות" של תיאטרון בית ליסין, "איסמעליה" של התיאטרון הקאמרי, "השקר" של תיאטרון בית ליסין, "מהומה רבה על שום דבר" של התיאטרון הקאמרי, מחזות זמר מובילים כמו "סאלח שבתי", "סוליקא" בכיכובה של נסרין קדרי, והמחזה המוזיקלי "סימני דרך" על חייה של נעמי שמר.

שוקי קרומר, מנהל ההיכל, מספר בסיפוק: "אנחנו אחד ההיכלים הצעירים בארץ, ועם זאת בין שלושת ההיכלים המובילים ברמת הגיוון של הסדרות. בנוסף לתשע סדרות תיאטרון יש לנו 14 סדרות של מוזיקה, קולנוע, מחול ועוד. רק לצורך השוואה, בראשון לציון שהיא עיר ענקית עם כמות תושבים שגדולה כמעט פי 2 מרחובות ועם תקציבי ענק לתרבות, יש כיום 15 סדרות תיאטרון, אחרי ירידה מ-17 סדרות. בנס ציונה חלה ירידה מ-17 סדרות שהיו בעבר ל-9 היום, וזה בעיר שמעלה בשישי הרבה הצגות למבוגרים ומעלה בשבתות הצגות לילדים, אופציה שלא קיימת אצלנו. בהיכל ברחובות לא רק שלא הייתה ירידה בכמות הסדרות, אלא שישנה עלייה מתמדת בכמות ובהתרחבות של סוגי הסדרות ושל הקהלים שמגיעים לכאן".

שוקי קרומר

שוקי קרומר

 

לדברי קרומר, הסוד טמון בכך שהיכל התרבות ברחובות מקפיד להישאר מעודכן ועם היד על "הדופק התרבותי". ברוח זו, למשל, גם נבחרה הצגת הפתיחה לעונה החמישית – 'עושה כרצונו' של תאטרון 'הבימה'. מדובר באחת ההצגות המטלטלות שהועלו בישראל בשנתיים האחרונות, מסוג ההצגות שמכה גלים בכל מקום שאליו היא מגיעה.

ההצגה פורשת את סיפור חייה קורע הלב של אסתי ויינשטיין, בת חסידות גור שיצאה בשאלה. עזיבתה של אסתי את החצר החסידית הקיצונית והמחמירה ביותר בישראל גררה את החרמתה המוחלטת על ידי שש מתוך שבע בנותיה. המדינה הזדעזעה כששבוע לאחר שאסתי נעלמה, היא נמצאה ללא רוח חיים במכוניתה בחוף הים, לאחר ששמה קץ לחייה. בשנותיה האחרונות עוד הספיקה אסתי לכתוב ספר על חייה, ובו גוללה את מצוקתה, את הדרך שעשתה אל החופש ואת המחיר הבלתי נסבל שנאלצה לשלם עליו. במכתב שאסתי הותירה כצוואה, היא ביקשה שיוציאו את ספרה לאור. תמי מונטג, בתה היחידה של אסתי שנשארה עמה בקשר ועזבה ביחד עמה את החצר החסידית, היא המנוע שמאחורי הוצאת הספר לאור והפקת ההצגה המבוססת עליו.

ברחובות נבחרה כאמור הצגה זו לפתוח את העונה החמישית של היכל התרבות, שהיה מלא בקהל שהיה מרותק לכיסאות. בסיום ההצגה הזמין שוקי קרומר את תמי מונטג לעלות לבמה ולהשיב על שאלות הקהל, במה שהעניק לצופים ערך מוסף.

מיכל, שהיא ובעלה רכשו העונה מנוי להיכל, צפו בהצגה ויצאו ממנה נפעמים: "ההצגה נכנסת לך לקרביים וגורמת לך להרגיש שאת עדה למה שקרה לאסתי", אמרה מיכל. "זה שהבת עלתה בסוף לבמה היה נוק אאוט. זה גם נתן לנו הצופים לשחרר קצת מהמועקה ולחלוק את התחושות שלנו".

שרון, שצפה בהצגה עם חברתו, אמר: "השיחה עם תמי היא חלק מתבקש מההצגה. היא הופכת את הכל לעוד יותר מוחשי".

שוקי קרומר מודה כי ביחד עם צוות ההיכל שבחר את 'עושה כרצונו' להצגת הפתיחה, הוא היה זה שמצא לנכון להזמין את תמי לבמה: "בדרך כלל תמי מוזמנת רק להצגת הבכורה, אבל אני לא הסתפקתי בכך. אני חושב שלכל מי שבא להצגה מגיע לראות ולשמוע את תמי, ולא רק למי שבא לבכורה. אי אפשר לוותר על הערך המוסף שהיא נותנת".

תמי מונטג עצמה, שחולקת על הבמה פרטים מחייה האישיים בפתיחות, שוחחה לאחר מכן עם 'ערים' והסבירה למה חשוב גם לה להיות נוכחת בהצגה אל מול הקהל. "אני עושה את מה שאמא הייתה רוצה שאני אעשה. אני מקיימת את הצוואה שלה. אני מאוד שמחה שההצגה מצליחה כל כך ומועלה ממש בכל הארץ. הצוות מ'הבימה' ואני לא חלמנו שההצגה תגיע לכאלו רמות של חשיפה והצלחה. אני בטוחה שגם אמא לא חלמה שכך יהיה. אני מקבלת תגובות מהמון אנשים שאומרים שההצגה השפיעה עליהם ועוררה אצלם מחשבה".

תמי היא אישה יפה וחזקה בת 29, שהלכה כאמור בדרכה האמיצה והעצמאית של אמה. היא מגדלת בכוחות עצמה את בנה בן ה-10 מנישואין שהתקיימו כשעוד הייתה בחצר החסידות של גור, ולמחייתה היא עובדת כסטייליסטית בעלת עסק משלה. בנוסף, היא מעבירה הרצאות על מה שהיא חוותה מנקודת מבטה.

תמי, איך נולדה ההצגה לאחר הוצאת הספר של אמך לאור?

"אחרי שהספר יצא לאור פנו אלי מכל מני תיאטראות וגופים שונים בהצעות להפוך את הספר להצגה. בהתחלה הייתי מאוד מבולבלת, כי הכל גם קרה מהר ובאינטנסיביות אחרי ההתאבדות של אמא. בחרתי לעבוד עם 'הבימה' כי הרגשתי שהם קשובים אלי. הם התחשבו בבקשות שלי וברגשות שלי. הם הסכימו לעשות את ההצגה בצורה מעודנת שלא תפגע יותר מדי במשפחה, דבר שהיה חשוב לי כי המשפחה עברה שנים ארוכות מאוד קשות".

ההצגה מציגה בעיקר את הנשים אך גם את הגברים בחסידות גור כמי שנמצאים תחת דיכוי קשה. האם זוהי המציאות החרדית?

"ברור שזה לא כך בכל החברה החרדית. במגזרים הקיצוניים, כמו בגור, הנשים מאוד כנועות וגם הגברים בישיבות עוברים דיכוי מזעזע לדעתי. באופן כללי בעולם החרדי אישה היא פחותה מהבעל. כשאת קמה בבוקר את אומרת 'ברוך אתה שעשני כרצונו', והגבר אומר 'ברוך אתה שלא עשני אישה'. זה כבר מסביר מה ההבדלים בין מעמד הגבר למעמד האישה. יש גם את המשפט שאומר 'אישה עושה רצון בעלה'".

החיים שלך בחסידות היו אומללים?

"חס וחלילה. החיים של אמא היו קשים בגלל כל מה שקרה עם אבא, אבל לי היו הרבה רגעים של שמחה. כשאת שם את חושבת שאת חיה חיים רגילים כמו כולם. יש לך רגעים שמחים ורגעים עצובים. אני חייתי במקום שבו מבחינה חומרית לא היה חסר לנו כלום. קיבלנו מה שרצינו. אבא שלי מסודר כספית".

אז מה גרם לזה שכשהיית בת 20 עזבת ביחד עם אמא? למה החלטת בעצם לעזוב ולצאת בשאלה?

"אני בן אדם עם הרבה הגיון ומעוף. כבר כילדה הייתי מרדנית. כשהתבגרתי הבנתי שלא טוב לי במקום שאין לי בו בחירה ומרחב לעצמי. פשוט לא היית אמורה לגדול שם. אני שלמה עם ההחלטה הזו במיליון אחוז. לפעמים כשאני עוברת בשכונות האלו בבני ברק אני קצת מרחמת על הנשים שם, אני אומרת איזה טוב שאני לא שם".

את מרגישה שהיחסים בין הורייך הותירו בך משקעים שמונעים ממך להיכנס לזוגיות?

"אני לא מרגישה ככה בכלל. אני הולכת לטיפול פסיכולוגי מאז שאמא שלי נפטרה וזה עושה לי ממש טוב. גם המטפלת שלי ניסתה לדבר איתי על הנושא הזה ולהציף אותו, אבל אני לא מוצאת בתוך עצמי קושי כזה. כרגע אני לא בזוגיות. היה לי חבר שלוש שנים, אבל השקפות העולם שלנו לא הסתדרו. אני רוצה זוגיות אבל חשוב לי למצוא את האדם הנכון עבורי. אני אישה מאוד חזקה ודעתנית".

התאבדות של אמא היא בוודאי טראומה נוראית. איך מתמודדים עם דבר כזה?

"זה מזעזע וקשה להשלים עם זה. עברו למעלה משנתיים וזה לא נתפס עדיין. את חושבת על זה ואומרת איך זה יכול להיות, זה הזוי. זה באמת קרה? מה שדוחף אותי להתמודד זה שאני יודעת שאמא רצתה שאני אהיה חזקה. היא גם כתבה זאת במכתב הפרידה שלה. אמא לא הייתה רוצה שאני אכנס לדיכאון, אלא שאתרכז בהווה ובעתיד, שאהיה מאושרת ואעשה את הבן שלי מאושר. אני מרגישה שאמא טופחת לי על השכם ואומרת 'תמשיכי תמשיכי, תעשי ותתקדמי'. בגלל זה אני לא נותנת לעצמי לשקוע בעצבות כמעט אף פעם".

החזירו עטרה ליושנה

ובחזרה להיכל התרבות. בחודש אוקטובר 2014, 102 שנה אחרי שהוקם בראשונה ובתום שלוש שנים של עבודת שיחזור ובינוי, בית העם של רחובות פתח מחדש את דלתותיו והפך להיכל תרבות עירוני מהמתקדמים בעולם. מדובר במבנה ארכיטקטוני ייחודי המשלב את המורשת המפוארת של עיר המדע והתרבות עם ציוד וטכנולוגיה מהמתקדמים בעולם ההיכלים.

ביולי 2011 עלו הטרקטורים על שטח בית העם המיתולוגי ברחוב יעקב – הרחוב הראשון שנבנה במושבה רחובות. ברחוב זה גם נחנך בית העם בשנת 1912 ואליו התנקזו כל חיי התרבות והרוח של דור המייסדים. ברחובות חיו ויצרו סופרים ומשוררים מהשורה הראשונה בהיסטוריה של ארץ ישראל, ביניהם משה סמילנסקי, דוד שמעוני, יהואש, נחום גוטמן, בנימין תמוז, ס. יזהר, דן אלמגור ואחרים, אלא שבמשך השנים האולם הלך והתיישן ורחוב יעקב הפך לאחד מהרחובות הוותיקים בעיר. נשיא המדינה ומייסד מכון ויצמן למדע, ד"ר חיים ויצמן, כתב בשנת 1947 ליו"ר המועצה המקומית רחובות ביקורת קשה על מבנה בית העם של רחובות ודרש לשפצו: 'תסלחו לי אם אגיד שצורת הבניין מכוערת, החלונות שבורים, הכיסאות לא נוחים. יש צורך בשינויים יסודיים, צריך לעקור כמה עצים ולישר את כל השטח. האולם בעצמו דורש שיפור כללי כדי שלבניין תהיה צורה של בית עם ולא של מועדון ישן בכפר עזוב".

החל משנת 1973 שימש בית העם את חניכי בימת הנוער העירונית – בימת תיאטרון ייחודית לילדים ונוער שממנה צמחו דני רובס, אקי אבני, דניאל גד, דניאל מורשת ואחרים. בכדי להגשים את החלום לחידוש המבנה הוכן תיק שימור והוא שוחזר במסגרת עבודות הקמת ההיכל המודרני.

בשנת 2011 מימש ראש העיר רחמים מלול את החזון, והתוכנית לחידוש בית התרבות ומתחם רחוב יעקב יצאה לדרך. "הרציונל התכנוני להקמת היכל התרבות במבנה הקיים הוא הצורך להחיות ולחזק את מרכז העיר ולשלב שימור מבנים היסטוריים", אמר בזמנו מלול. "העבודות כוללות פיתוח הרחוב והחלפת כל התשתיות, שינוי חזית המבנה, פתיחת בית קפה, חניון תלת מפלסי ויצירת נגישויות לבעלי מוגבלויות, תוך מזעור ההשפעות הסביבתיות הקיימות במרכזי ערים".

בית העם - היכל התרבות העירוני רחובות (צילום: ג'ני גפטרשוטר)

בית העם – היכל התרבות העירוני רחובות (צילום: ג'ני גפטרשוטר)

 

מדובר בפרויקט הדגל של מלול, שבמשך שלוש שנים ערך אחת לשבוע ישיבת שטח וסיור בהיכל, עמד מקרוב על בחירת האלמנטים האדריכליים, השילוט, העיצוב ועד לרמת אריחי הרצפה והצבעים. על המלאכה הופקדו מנכ"ל העירייה דורון מילברג, מהנדסת העיר דלית הראל, מנכ"ל החברה לפיתוח רחובות דאז, גיא עידו, מנכ"לית החברה העירונית לתרבות יוספה חליבה, וצוות נרחב של אדריכלים, אנשי מקצוע, יועצי שימור ומנהלי תרבות. לאחר שלוש שנות בנייה, תכנון ושימור פתח ההיכל את שעריו.

ההיכל מכיל 770 מקומות ישיבה באולם המרכזי, וכ-150 מקומות ישיבה באולם בימת הנוער הסמוך. בנוסף, ההיכל כולל חדרי הלבשה, אבזור וציוד מהמתקדמים בעולם, גישה נוחה, הנגשה לאוכלוסיות עם צרכים מיוחדים, מערכות מיוחדות לכבדי שמיעה, מערכות תאורה חדשניות ואיכותיות שמאפשרות לכל מופע והצגה להראות טוב יותר, ועוד.

על תכנון הפרויקט הופקדה האדריכלית נירה רייכמן, ובהמשכו שולב האדריכל דני קצור. הכניסה הראשית הינה מבעד לאותו פתח שדרכו נכנסו לבית העם מייסדי המושבה לפני יותר מ-100 שנה. בית העם עצמו משמש כאולם המבואה למבנה החדש והמודרני, לאחר שחודשו שלוש מתוך ארבע חזיתותיו. אולם המבואה מורכב מהמבנה ההיסטורי ומאולם שקוף למחצה, שנפתח אל הרחוב הסמוך. כדי שלא להציב את מגדל הבמה המאסיבי והאטום בקצה הבניין, מול חזית בית הכנסת ההיסטורי שניצב בצדו השני של בית העם, הוחלט "להפוך" את התוכנית ולמקם אותו במרכז הבניין, בין אולם המבואה לאולם עצמו. כך יוצא שמגדל הבמה נבלע במרכז הבניין מבלי שיפגע בסביבתו, וכניסת הצופים אל האולם נעשית משני צדיו.

היכל התרבות העירוני ברחובות

היכל התרבות העירוני ברחובות

שוקי קרומר: "ראש העיר החזיר את היכל התרבות לחיים. שנים אמרו במועצת העיר 'בואו נעשה ובואו נשפץ', אבל לאף ראש עיר לפני רחמים מלול לא היה את האומץ ואת היוזמה. מאז שנות ה-70 היו באולם כיסאות עץ מכוסים בעשורים של אבק. מדי פעם בימת הנוער היו "גונבים" איזו חזרה להצגה על הבמה הגדולה, ובאופן כללי זה היה מאוד צורם ודי ביזיוני שבעיר עם 150 אלף תושבים אין היכל תרבות. בכל הערים מסביב הוקמו היכלים, בראשון לציון, בנס ציונה, ביבנה, ורק לא אצלנו. אחרי שרחמים מלול קידם את הנושא, תוך שלוש שנים גמרו לבנות ולשפץ את הכל. זה זמן שיא – הכי מהיר בארץ. את ההיכל בראשון לציון, למשל, לקח 15 שנים לבנות. ברחובות מלול עצמו הכתיב את הקצב והיה מעורב בכל פרט. הוא היה מתייצב במקום בכל שבוע ובודק איך העבודות מתקדמות".

כמי שנולד וגדל ברחובות, עד כמה זה מרגש לעמוד בראש היכל התרבות שנושא בחובו כל כך הרבה היסטוריה ונוסטלגיה?

"לעבוד מהמשרד שאני יושב בו זו באמת סגירת מעגל בשבילי, כי ביליתי כאן הרבה גם לפני 50 שנה. כשהייתי נער בן 16 המקום הזה היה הדיסקוטק שהיינו באים אליו כל החבר'ה בימי שישי לרקוד. עוד לפני שאני ביליתי כאן, ההורים שלי היו באים לפה כדי לראות את הצגות התיאטרון הגדולות שהיו בזמנים ההם. היכל התרבות ברחובות היה מרכז התרבות השני בגודלו בארץ אחרי תיאטרון אלהמברה ביפו".

היום, כשהיכל התרבות שוב שוקק חיים, הוא מצליח לקיים את עצמו מבחינה כלכלית?

"לא, הוא גרעוני. כל היכלי התרבות בארץ הם כאלו ואין אף אחד שמרוויח. רק בשביל לקבל פרופורציה עד כמה אחזקת היכל תרבות זה עסק יקר, נספר שהחשמל לבדו עולה בשנה מעל לחצי מיליון שקלים".

אחרי ארבע שנים מאוד מוצלחות של היכל התרבות תחת ניהולך, נשארו עוד חלומות שתרצה להגשים כאן?

"בוודאי. יש לי כמה חלומות שאני מקווה שיום אחד הם יתגשמו. החלום הראשון שלי הוא שבבית התרבות תקום מכללה ללימודי תואר ראשון בתיאטרון. יש כאן את כל האמצעים לכך. חלום נוסף שלי קשור לבימת הנוער. בימת הנוער הוא תיאטרון הנוער החובבני הגדול ביותר בארץ. הייתי רוצה שיתקיים פה פסטיבל תאטרון בן יומיים-שלושה, כמו זה שנערך בעכו, אבל שהיוצרים שלו יהיו בני נוער. עוד חלום שלי הוא שההיכל יהפוך להיות לבית לאמנים רחובותיים, כך שיוצרים ואמנים מכל התחומים יוכלו לעשות כאן חזרות ולהתאמן תמורת סכום סמלי, עם מופע או שניים שיעלו בהיכל".

איפה אתה רואה את עצמך עוד עשר שנים?

"פה! היכל התרבות הוא המקום הכי טוב שהייתי בו בחיים. נהניתי מכל מה שעשיתי, אבל פה אני נהנה הכי הרבה. יש כאן הכל מהכל: יצירה, עבודה עם צוות מופלא, מפגש עם אנשים, עבודה עם תקציב, שיווק, מכירות, שירות לקוחות, תוכן. אני רוצה להיות פה עד גיל 100, אבל קודם כל שיתנו לי להישאר עד גיל 90".


רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החשובות ברחובות?

הורידו את אפליקציית "ערים רחובות" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "ערים רחובות" באייפון 

 


, תודה על הרשמתך.
עתה אשר את קבלת הדיוור במייל וקבל את הידיעות החמות בעיר למייל שלך
תגיות:
אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר