קובי סמילג ז"ל
קובי סמילג ז"ל

"קובי היה לכוד שלוש שעות בפלדה הלוהטת במהופך, רגליו למעלה, ראשו למטה. לוחם שהיה עמו מעיד שזעק 'תוציאו אותי מכאן, שורף לי'"

החייל הרחובותי קובי סמילג ז"ל, נהרג במלחמת לבנון השנייה לאחר שהיה לכוד במשך כשלוש שעות בטנק שנפגע ממטען. הוריו, אליעזר ופלורה, מספרים ל"ערים" כי חקרו את האירוע בשיחות עם לוחמים שהיו עם קובי בטנק ובשטח, וכי הם עדיין מאמינים שניתן היה לעשות הרבה יותר כדי להציל את חייו

פורסם בתאריך: 8.5.19 09:07

קובי סמילג נולד ב-30.5.1986 לפלורה ואליעזר סמילג ברחובות. אחותו, אסתר, הייתה אז בת חמש. בילדותו למד בבית הספר היסודי ויצמן ברחובות, שהיה קרוב לביתו ברחוב קיבוביץ'. הוא אהב לשחק כדורסל ואף שיחק תקופה במכבי רחובות. בתיכון סיים בגרות מלאה ב-5 יחידות גיאוגרפיה עם ציונים גבוהים, לרבות הציון שקיבל באזרחות שהיה מן הגבוהים בשכבה.

משפחתו של קובי מספרת כי אהבתו הגדולה הייתה להישאר בבית, בשקט ובשלווה, ולקרוא ספרים. בין הספרים האהובים עליו נמנית סדרת "שר הטבעות" של טולקין. בנוסף קובי אהב לראות סרטים ואחותו אסתר מספרת כי הוא ראה אין ספור פעמים את הסרט "גלדיאטור".

לסביבה שלו, בבית הספר למשל, שידר מופנמות, אך לאלה שנפתח בפניהם קובי התגלה כשובב, בעל חוש הומור, חקיין, בדחן, אדם שמתלהב ויודע לאהוב.

קובי סמילג ז"ל בילדותו

 

בכל הקשור לצבא קובי היה מהמורעלים ורצה להיות קרבי. כבר שנתיים לפני הגיוס השתתף באימוני כושר קרבי וחלם להיות טייס. הוא האמין ששם הוא יתחבר הכי טוב עם האנשים, אך בסופו של דבר בגלל שהיו לו משקפיים הוא לא התקבל לטייס. קובי עשה כמה גיבושים ובסופו של דבר התגייס לשריון. הוא היה מאוכזב מהשיבוץ הסופי, אך בסופו של דבר היה מרוצה מהחברים שלו ומהפלוגה.

המשפחה והחברים מספרים כי בעת שירותו הצבאי זכה קובי להשתמש בחוש הצדק המפותח שלו פעמים רבות: "היו כל מיני דברים של צדק טבעי ושוויון שקוממו אותו. אחת התופעות החוזרות ונשנות כאשר מתארים את קובי היא שנאתו לפז"מניקיות. הוא שנא את "ההתעללות" של הוותיקים בחלשים. פעם אחת, על אף שהיה יוצא אחת לשלושה שבועות הביתה, התנדב להישאר שלוש שעות אחרי היציאה כדי לעזור לצעירים לנקות. הוא לא אהב את הרעיון שכל הוותיקים הולכים הביתה והצעירים נשארים לנקות בבסיס. לכן המשיך למשל לעשות תורנויות מטבח אפילו שכבר היה פטור מהן".

במשפחה אומרים כי בצבא קובי השתנה המון. גם מבחינה גופנית הוא פיתח שרירים ונראה כגבר של ממש, אך גם מבפנים התעצב לו איש שונה לחלוטין, בוגר, קשוב אך עדיין מצחיק, חכם ועניו. כמוהו גם החדר שלו עבר שינוי בתקופת הצבא. "קובי ביקש לעצב את החדר מחדש, רצה לקנות שולחן ולצבוע מחדש. אך לא הספיק. עיצוב החדר והתחדשותו נקטעו באיבם, וכך גם תהליך ההשתנות וההתבגרות של קובי. לעולם לא נדע לאיזה אדם היה הופך".

קובי סמילג ז"ל כנער

 

ב-24.7.2006 נהרג קובי בקרב על בינת ג'בייל במהלך מלחמת לבנון השנייה. במשפחה מספרים כי הוא התרגש לקראת המלחמה והרגיש מוכן לצאת לקרב ולממש את מה שלמד. כשנקרא לגבול האמין שבסופו של דבר לא יכנסו לשטחי לבנון וראה זאת באכזבה. בכל זאת היה חשוב לו להרגיע את משפחתו וביום שבת ה-22 ביולי בשעה שבע וחצי בערב, שלח הודעת S.M.S לאחותו אסתר ובה הוא כותב: "אני בסדר, היום לא עשיתי כלום ואני שומע חברים עושים המון ומשתגע".

קובי נהרג כשהיה בן 20 בלבד, לאחר שהיה לכוד כשלוש שעות בטנק. הוריו, אליעזר ופלורה, מספרים ל"ערים" כי חקרו את האירוע בשיחות עם לוחמים שהיו עם קובי בטנק ובשטח, וכי הם עדיין מאמינים שניתן היה לעשות הרבה יותר כדי להציל את חייו.

אליעזר: "קובי מת כי הפקירו אותו. במורד הדרך לבינת ג'בייל לא היה אף מפקד, חוץ מאחד, שהחיים של קובי היו חשובים לו מספיק בשביל שיעשה משהו. בזמן שקובי גסס בצריח ההפוך, החיילים האחרים בשטח ישבו בטנקים 150 מטר משם, לעסו במבה ושתו קולה".

האב מתאר שלוש שעות של זוועה בלתי נתפסת שעברו, לטענתו, על בנו: "קובי היה כמעט כל הזמן בהכרה, בתופת של ייסורים שאי אפשר בכלל להעלות על הדעת תופת כזאת. איש צוות שהיה איתו והצליח להיחלץ שמע את קובי צועק כמה דקות אחרי הפגיעה 'תוציאו אותי מכאן, שורף לי'. אחרי שעתיים, כשהגיעו אליו מפלוגת ההנדסה, הם אמרו לנו שקובי התחנן: 'אני לא רואה כלום, תוציאו אותי כבר".

האב מספר על מה שנודע לו על רגעי החילוץ של הבן: "הקצין ליאור סלע יצא לחלץ אותו ולא בפקודה. ליאור סלע היה המפקד היחיד במקום שהיה ראוי לדרגה שלו ושהיה מחויב להציל את קובי. הוא משך את משענת המושב והוציא את קובי ידנית. הבעיה היא שליאור עסק בחילוץ הפצועים מהטנק הקודם שנפגע, שבו נהרג סגן לוטן סלווין ז"ל, ולכן הגיע רק אחרי שלוש שעות, כשקובי כבר היה בעצם אבוד. אחרי כשלוש דקות קובי הובא לרופאה שקבעה את מותו".

לדברי האב, אליעזר, הוא יודע מה קרה במשך אותן שלוש השעות שבהן בנו גסס, דקה אחר דקה, בעקבות שיחות ובירורים שערך עם לוחמים שהיו עם בנו ז"ל. אליעזר כתב עמודים שלמים שבהם מתואר מהלך האירועים והמחדלים, לטענתו, שהביאו למותו של בנו.

בין היתר כותב אליעזר: "בבוקר ה-24.7.2006 נפגע קצין אגוז מירי צלף. כוח 'עורב' גולני שנשלח לחילוץ מזוהה בטעות ככוח אויב, מוזנק למקום מסוק קרב שפוגע ופוצע ארבעה לוחמים. בשעה 07:00 בקירוב כוח של שלושה טנקים יוצא לחלץ את הלוחמים. בדרך חזרה לאחר החילוץ נפגע טנק בפיקודו של סגן לוטן סלווין ז"ל. לוטן נהרג ושני אנשי צוות נפצעו. בנוסף להם נמצאים בבטן הטנק ארבעה פצועי גולני שחולצו. בשעה 09:00 בקירוב הקצין ליאור סלע מחלץ את הפצועים ומחליט שלא לחלץ בשלב זה את גופתו של סרן סלווין ז"ל. בשעה 09:30 בקירוב מגיע טנק בפיקודו של המג"ד לחלץ את גופתו של סרן סלווין ז"ל, מחשש לחטיפת גופה. באותו הטנק נכחו בנוסף למג"ד עוד שישה לוחמים, ביניהם קובי ז"ל. מטען רב עוצמה שעליו נע הטנק מפרק אותו. שלושה לוחמים נחלצים בכוחות עצמם מתוך הטנק כשהם פצועים. טנק נוסף מגיע לפנות אותם בלא שיתבצע ניסיון לחלץ את הלכודים. מצבו של קובי באותה העת, על פי הדו"ח הפתולוגי – כ-30 רסיסים בצד שמאל של פניו, בכתף וביד, ויד ימין רוסקה. קובי היה לכוד בפלדה הלוהטת במהופך, רגליו למעלה, ראשו למטה. לוחם שהיה עמו מעיד שקובי זעק 'תוציאו אותי מכאן, שורף לי'. לאחר כעשר דקות מגיע הסמג"ד למקום, אבל נוטש אותו מיד ומותיר את הלוחמים הלכודים בטנק. הסמג"ד מורה לפלוגת הנדסה להגיע לחילוץ.

לאחר השעה 11:00 מגיע צוות ההנדסה למקום. על פי עדותו של אחד הלוחמים קובי עדיין בהכרה, מתחנן: 'אני לא רואה כלום, תוציאו אותי כבר'. לוחמי ההנדסה לא מצוידים בציוד או בידע לחילוץ. בשעה 12:00 בקירוב הסמג"ד מורה לשלוח למקום את הנמ"ר – נגמ"ש מרכבה שמצויד במנוף ובכלים מתאימים לחילוץ ובצוות מיומן. בשעה 12:00 בקירוב הקצין ליאור סלע מצטרף לניסיונות החילוץ של לוחמי ההנדסה. בשלב זה הכרתו של קובי מעורפלת והוא מצליח להגיב רק בהגיית שמו. קובי מאבד את הכרתו וניתנת פקודה לעצור את החילוץ ולחלץ לוחם אחר שהיה לכוד בטנק. הקצין ליאור סלע מתעקש לנסות לחלץ את קובי למרות הפקודה שניתנה ומגייס לעזרתו לוחמי הנדסה. בשעה 12:30 בקירוב הקצין ליאור סלע ולוחמי ההנדסה שאיתו הצליחו לחלץ את קובי כשהם דוחפים ידנית את מושב התותחן ומושכים את משענת המושב. קובי מחוסר הכרה, עדיין עם דופק ונשימה שטוחה. הרופאה שהייתה במקום והגיעה לאחר כ-45 דקות מהפגיעה בטנק, לא מקבלת אישור לגשת לתת לקובי טיפול ונשארת מרחק כ-150 מטר משם. בשעה 12:33 קובי מובא לרופאה שקובעת את מותו".

קובי סמילג ז"ל

קובי סמילג ז"ל

 

אליעזר מוסר את הגרסה שלו להתנהלות הקצינים שהיו במקום: "היו 20 קצינים במקום ואף אחד לא טרח להזיז אצבע לחלץ את קובי חוץ מאחד. לא חיזבאללה הרגו את קובי. מי שגרם למותו זה המפקדים שלו. גם החיילים האחרים, אבל בעיקר המפקדים שלא נתנו פקודה לחלץ. אני תותחן ואני יודע מה הדינמיקה בחיל. איש צוות לא יעלה בדעתו לקפוץ מהטנק ולעשות מה שלא הורו לו. צה"ל טען שלא חילצו אותו כי הייתה אש כבדה, אבל לא נורתה אש והמקום כלל לא היה בטווח התצפית של חיזבאללה. לא היה צריך להתאבד בשביל להשאיר אותו בחיים, וגם הצבא עצמו הודה לאחר מכן כי השטח לא היה תחת אש. מה גם שהטנק של קובי היה השני שנפגע. בטנק הראשון שנפגע נהרג הקצין לוטן סלווין ז"ל. אחרי שהם חילצו את גופתו של הקצין אז מבחינתם הכול היה בסדר. הייתה איזו אווירה או אסטרטגיה שנקראת להקפיא מצב. חטפנו מספיק, אז עכשיו נקפיא".

עוד אומר אליעזר: "הכשל היה גם ברמת הפיקוד הבכיר. מח"ט גולני ומח"ט 7 לא קראו את המצב וזאת למרות שזו הייתה תחילת המלחמה והפעולה הקרקעית הראשונה הנרחבת, ככה שכל הפוקוס היה על הפעולה הזאת. הם יכלו לצפות בה בזמן אמת ולהבין מה קורה ושצריך לחלץ את קובי, ולא לעמוד מהצד בשילוב זרועות".

הוריו של קובי ז"ל, אליעזר ופלורה סמילג, אף עתרו לבג"צ בדרישה לחייב את הרמטכ"ל להדיח מצה"ל את מי שהיה אז סגן מפקד גדוד השריון אליו השתייך קובי. לטענתם, הסמג"ד היה האחראי הישיר למותו של בנם והיה יכול להצילו, אולם ברח, לכאורה, מהמקום והעביר את האחריות על פעולת החילוץ למפקד פלוגת ההנדסה. בכך, פעולות החילוץ החלו מאוחר מדי ונעשו באופן גרוע ובלתי מקצועי, מה שגרם למות הבן. בג"צ דחה את העתירה בשנת 2011.

אליעזר: "מה שהיה עם קובי זו תולדה של חולשות האנוש הרגילות והידועות: עצלות, אטימות ובעיקר חוסר אכפתיות, חוסר רצון לזוז מהמקום הבטוח והנוח לך אם לא קיבלת פקודה לעשות את זה. זו פרצופה האמיתי של המלחמה וזה גם הפרצוף שלנו כבני אדם ושל צה"ל ברגע האמת".

קובי עם הוריו אליעזר ופלורה

קובי סמילג ז"ל, עם הוריו אליעזר ופלורה

 

הגרסאות של צה"ל ושל ההורים כמובן חלוקות, וצוות בדיקה מיוחד בראשות האלוף גרשון הכהן בחן את אירוע מותו של קובי ז"ל, ובתוך כך את תפקוד הסמג"ד. הגרסה הרשמית של צה"ל היא שהסמג"ד פעל על פי הנהלים ובהתאם למצופה ממנו בהתחשב בתנאי שדה הקרב. בפסיקת בג"צ בעתירתם של אליעזר ופלורה, השופט אליעזר ריבלין קבע כי הסמג"ד היה נתון במצב מורכב ביותר ונאלץ לנהל את המשימות המבצעיות שהיו מוטלות עליו, ובמקביל לדאוג לחילוץ פצועים משני טנקים. עוד הבהיר השופט ריבלין כי מהתחקירים עולה שהסמג"ד לא זנח את פעולת החילוץ, וכל הגורמים המקצועיים קבעו כי לא מדובר בהתרשלות או כשל פיקודי. מכיוון שמדובר בהחלטה סבירה, אין מקום להתערבות של בית המשפט. ריבלין בפסיקתו: "אין בלבנו ספק כי העותרים כואבים לא רק את נפילתו של יקירם, אלא גם את כאבו ברגעיו האחרונים".

כך או כך, הכאב על מותו של קובי לא מרפה מבני המשפחה, ועמו גם הגעגועים. האב אליעזר מסכם: "קובי היה עוד ילד כשמת. הוא היה מאוד אינטליגנטי וסקרן, עם חוש הומור ציני מיוחד. הוא היה מאוד תמים ומאוד טוב, הוא לא ידע בכלל מה זה רוע. לא היה לו את הכרומוזום של רוע".


רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החשובות ברחובות?

הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של "ערים"

הורידו את אפליקציית "ערים רחובות" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "ערים רחובות" באייפון


אולי יעניין אותך גם

תגובות

תגובה אחת
  1. כהן דוד

    מקומם לשמוע איך צהל נראה במלחמה, ומצד שני איזה התרברבות על הצבא החזק בעולם.

    שלחתי ילד לצבא קיבלתי משהו אחר, אותם מפקדים צריכים להעריך לוחמים, לא לדכא אותם עד עפר, מדינה קשה לחיים.

🔔

עדכונים חמים מ"ערים"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר