לידיה קורדירו (צילום: ג'ני גפטרשוסטר)
לידיה קורדירו (צילום: ג'ני גפטרשוסטר)

"כמי שישנה ברחוב למשך תקופה, חשוב לי שיידעו שהכל אפשרי והכל עניין של אמונה בעצמך"

לידיה קורדירו (43), אם חד הורית שעלתה לארץ עם בנה מפורטוגל, נקלעה בישראל למערכת יחסים אלימה. לפני כחמש שנים נמלטה לעיר רחובות ללא כסף וללא אמצעים, ולאט לאט פילסה את דרכה מעלה, מחקה את חובותיה הכלכליים ופתחה עמותה שנאבקת למען שוויון הזדמנויות לאוכלוסיות מוחלשות. ביום שני היא תרצה במתנ"ס תקוותינו על הכוח שעומד מאחורי ההגשמה העצמית שהתחילה בשפל המדרגה

לידיה קורדירו, תושבת רחובות שהגיעה לעיר אחרי שנמלטה ממערכת יחסים אלימה, מספרת בראיון מיוחד על הדרך הארוכה שעברה בשנים האחרונות, כשבאמתחתה רק תקווה לימים טובים יותר וכוח רצון בלתי נגמר, עד לפריחה המחודשת והעמידה בראש העמותה שפתחה לטובת מתן שוויון הזדמנויות לאוכלוסיות מוחלשות.

קורדירו, בת 43, נולדה בפורטוגל לאב פורטוגזי ואם ישראלית. המשפחה, שכללה את הוריה ואת אחותה הגדולה, חיה בפורטוגל. שם, בגיל 22, הביאה לידיה לעולם את בנה דניאל, אלא ששלוש שנים אחר כך בן זוגה התמכר לסמים וכל חייה השתנו.

קורדירו: "תמיד רציתי לעלות לארץ, כי היו לי הרבה קשיים בפורטוגל. ניהלתי שם עסק לפרסום שנפגע מאוד בגלל אסון התאומים, מאחר ורוב לקוחותיי היו אמריקנים. בגיל 25 בן זוגי ואב בני נפל לסמים ובעקבות זאת קיבלתי את דניאל למשמורת מלאה. בגיל 29 החלטתי לנסות חיים חדשים, לקחתי את דניאל שהיה אז בן שבע ועשיתי עלייה".

בארץ חבלי העלייה היו קשים?

"כשעליתי לישראל זה אמנם היה באופן עצמאי, אבל חשבתי שאקבל סיוע כלשהו מהמדינה לה אני שייכת: בית, קורת גג, או לפחות עזרה בלהתחיל את החיים. לצערי אפילו אולפן לא קיבלתי ממשרד הקליטה באשקלון, לשם הגענו. הם כנראה החליטו שפורטוגל לא נחשבת לארץ של עלייה".

למה הגעת דווקא לאשקלון?

"כי הייתה לי שם דודה שחיה עם ילדיה – שהם בני הדודים שלי. נשארתי לגור אצלם חודש ימים. לאחר מכן שכרתי בית ועבדתי למחייתי בשיפוצים. צבעתי בתים ובמקביל מכרתי סנדוויצ'ים באזור התעשייה. אחרי שנתיים מצאתי עבודה בתחום הגרפיקה, שזה התחום שלי. הלכתי לצלמים בכל רחבי הארץ כדי למכור להם אלבומים דיגיטאליים".

לידיה קורדירו (צילום: ג'ני גפטרשוסטר)

לידיה קורדירו (צילום: ג'ני גפטרשוסטר)

 

אחרי שחוותה משבר בזוגיות הראשונה שלה עם אבי בנה, בעקבות השימוש שלו בסמים, גם הזוגיות בארץ התדרדרה והפכה לדבריה לסיוט.

"תוך כדי העבודה הכרתי את בן זוגי לשעבר", היא משחזרת. "לאחר מספר חודשים עברתי להתגורר איתו בפתח תקווה. בגלל הקנאה שלו עזבתי את העבודה שלי, פתחנו עסק משותף ואני נשארתי בבית והפסקתי לצאת החוצה בלעדיו. אז גם התחילו הבעיות. הבן שלי התחיל לרדת ברמת הלימודים וגם מבחינה חברתית הוא נפגע. הייתה לו מאוד קשה ההסתגלות. לאחר כמה ועדות מקצועיות של משרד החינוך הוא נשלח לפנימייה.

איזה עסק משותף פתחתם את ובן זוגך לשעבר?

"פתחנו חברה לצילום מגנטים. היינו בין הראשונים בארץ, אני כגרפיקאית והוא כצלם ומשווק. זה אומר שהיינו 24 שעות יחד, גם בעבודה וגם בבית. הוויכוחים והמריבות עלו שלב ובמשך חמש וחצי שנים לא יצאתי מהבית לבד, אלא רק איתו. בכל פעם ששוחחתי עם שכן או עם מישהו אחר היו מתחילות השאלות: למה ומאיפה וכו'. בהמשך נקלענו לקשיים כלכליים ולא יכולנו לעמוד בתשלומי השכירות של הדירה בפתח תקווה. לאחר חמש שנים עברנו להתגורר ביחד בגדרה למשך שנתיים נוספות, אבל אחרי שנתיים פשוט הרגשתי שכבר אין לי אוויר לנשום. לא יכולתי לדבר, לא יכולתי לעשות כלום. פחדתי מאוד ואז נוצר קשר עם מחלקת הרווחה והתחלתי טיפול. הם סייעו לי וכיוונו אותי".

אז החלטת לסיים איתו את הקשר?

"בגלל שחששתי שהמצב רק יחמיר, ובגלל כל הפחדים שליוו אותי, החלטתי לסיים את הקשר. תוך כדי תקופת הטיפול שעברתי החלטתי לדבר על סיום הקשר, למרות שהוא הציע לי נישואים תקופה קצרה לפני כן. ישבנו בסלון הבית ודיברנו. הוא שכנע אותי להישאר, פחדתי להתנגד לו יותר מדי כדי שזה לא ייגמר רע יותר, אבל התחלתי לחשוב איך לעשות את זה".

באותם הימים הריצה קורדירו בראשה תכניות "יציאה אל החופש": "אמרתי לעצמי שאם אני נשארת איתו אני מעדיפה למות. או שאני מתה או שאני יוצאת משם. התחלתי לגנוב קצת כסף מהכיס שלו, כי היה לי חשבון אבל הוא היה מעוקל בגלל המינוסים. יצאתי משם עם מעל ל-700 אלף שקלים חובות. אחרי שאספתי בכל פעם את הכסף הקטן שמצאתי בכיסיו, ביום בהיר אחד אחרי שהוא יצא מהבית פשוט ארזתי כמה דברים ויצאתי. האוטובוס שעבר שם היה 301, והוא עובר בעיר רחובות. הכרתי את הרחוב הראשי ושם ירדתי מהאוטובוס. התחלתי לחפש בית בעיתונים אבל כמובן שב-800 שקלים זה לא היה רלבנטי. לבסוף מצאתי סוג של יחידת דיור בגלריה של אחת החנויות ברחוב הרצל. בעלת החנות הסכימה שאשן שם עד שאתחיל להסתדר קצת יותר, ואפילו הסכימה שאשלם לה שכר דירה מאוחר יותר, כשאמצא עבודה. חיפשתי עבודה במקומות רבים, אך לצערי לא מצאתי עבודה מסודרת. לא היה לי כסף לשלם את שכר הדירה ובעלת הדירה התחילה ללחוץ שהיא רוצה את הכסף. התחלתי לחפש בית אחר ומצאתי משהו ברחוב בילו. במקביל מצאתי עבודה כפרילנס, ובנוסף אספתי בקבוקים ברחוב, חילקתי פלאיירים, עשיתי כל מה שיכולתי כדי לשלם שכירות".

לידיה קורדירו (צילום: ג'ני גפטרשוסטר)

"אספתי בקבוקים ברחוב". לידיה קורדירו (צילום: ג'ני גפטרשוסטר)

 

בכל הזמן הזה אף גוף רווחה לא היה בתמונה?

"עובדי אגף הרווחה של עיריית רחובות נכנסו לתמונה והעניקו לי סיוע. הם סידרו לי קודם כל ארוחה חמה כל יום בבית התמחוי במרכז העיר, וגם קיבלתי מהם סיוע משפטי כדי לפתור את כל החובות שהיו לי מתקופת בן הזוג. בינתיים כיסיתי לאט לאט את החובות על שכירת יחידת הדיור הראשונה ברחובות, ולכל מי שהייתי חייבת לו כסף. בדרך קרו לי כמה ניסים נפלאים. כך למשל, במהלך חלוקת פלאיירים אחד האנשים שחילקתי לו פלאייר היה נגר במקצועו ולהורים שלו הייתה גמילות חסדים של ירקות. הוא סידר לי לקבל מהם ירקות בכל שבוע. באותה תקופה גם הכרתי בן אדם שחילק לחם, ודרכו הכרתי גם רב מוכר שעסק בחלוקת אוכל מוכן למשפחות נזקקות. אז התחלתי לקבל אוכל מוכן".

בגיל 37 חלה התפנית השיקומית בחייה של לידיה.

"ממחלקת הרווחה ברחובות שלחו אותי להצטרף לקבוצה של אימהות חד הוריות בויצו, כדי שיהיו לי חיי חברה", היא מספרת. "כעבור מספר חודשים ביקשו ממני להצטרף לוועד הקבוצה ולישיבות התכנון שלה. אלה היו ישיבות עם אנשי רווחה, עובדים סוציאליים ואנשי הניהול של ויצו. העובדת הסוציאלית שהייתה איתי בקשר, סאלי פראנק, ביקשה שאגיע גם לפורום לקידום מעמד האישה בעיריית רחובות, בהובלת אביבה חלבי וד"ר מרה קנבל, ושאצטרף לשולחן העגול בישיבות התכנון של הפורום לייצוג נשים חד הוריות בעיר. דרך הפורום נפתחו לי הזדמנויות בחיים. הצטרפתי לכל קורס ששיבצו אותי בו, סייעו לי בתשלום הקורסים ולאט לאט צברתי ידע והסתגלתי טוב יותר לחברה. בגיל 40 נרשמתי לקורס לשינוי חברתי של המרכז לצדק חברתי. בקורס הזה, בשיעור הראשון, כל אחת הייתה צריכה להציג את עצמה ואת ההיסטוריה שלה. בתום השיעור פנו אלי מספר בנות ושאלו אם אני מעוניינת להרצות בפני קהל על סיפור החיים שלי, באירוע של נשים במתנ"ס חוויות שוויץ שבשכונת רחובות החדשה. היה לי קצת קשה עם זה, אבל נעניתי בחיוב. הגעתי לשם, הרציתי בפני כ-80 נשים, רעדתי ואני לא זוכרת מילה ממה שאמרתי, אבל בעקבות ההרצאה פנו אלי המון אנשים והתחלתי לקבל חיזוקים. אמרו לי שאני חייבת לעשות עם זה משהו והחלטתי ללכת על זה".

לידיה קורדירו, מרה קנבל ואביבה חלבי

מימין: מרה קנבל, לידיה קורדירו ואביבה חלבי

באותה תקופה הרצתה קורדירו למחייתה, הצליחה לצאת מהחובות ואף לחסוך כסף.

"אחרי מספר חודשים שבהם עבדתי וחסכתי כסף, הקמתי את העמותה לקידום המחר (אק"ם). פתחתי דף פייסבוק ובדקתי את ההיענות לעמותה. הפרויקט הראשון שיזמתי היה בנק הזמן, שהוא החלפת שירותים בזמן ולא בכסף. זה אומר, לדוגמה, שאם מישהי צריכה שיעורי מוזיקה לילד, הרעיון הוא למצוא אדם שמוכן לתת את שיעורים הללו בתמורה לשירות אחר שהוא חפץ בו, ולא בתשלום כספי. אם אותו אדם למשל זקוק לסיוע בבית או לניקוי הגינה, הילד שזכה ממנו לשיעור מוזיקה יגמול לו בכך. דף הפייסבוק החל להתפרסם באמצעות שיתופים של אנשים ועל הפרויקט הזה אני עדיין עובדת. נעשו חיבורים, אבל עדיין לא בסדר הגודל שאליו אני שואפת.

"הפרויקט השני הוא חלוקת לחם לנזקקים. שכרתי חנות ברחוב הרצל 185 בעיר, מול המשטרה. הלכתי לדבר עם בעלי מאפיות ובמאפיית פארין שנמצאת בשוק נענו בשמחה. אני מגיעה אליהם מדי יום שלישי, לוקחת מה שנשאר ומחלקת למשפחות. נכון לעכשיו מדובר במספר מצומצם של משפחות, כי אין לי את האמצעים לשמור את הלחמים. אני לוקחת את הלחמים לחנות עם עגלה ותיק נסיעות, ומשם אנשים באים אליי לאסוף את הלחם. מעבר לזה עורך דין ששמע על הפעילות שלי במסגרת העמותה פרגן והציע להתנדב במתן ייעוץ משפטי".

ספרי לנו על קורס תחזוקת הבית שיזמת בעיקר עבור נשים חד הוריות, שנמצא בימים אלה לקראת המחזור השלישי.

"היה לי חשוב מאוד לתת לאנשים בכלל ולנשים בפרט הזדמנות ללמוד לפתור בעצמם בעיות בבית ולהקנות להם את הכלים להתמודדות עם הבעיות שצצות במהלך החיים. הקמתי את הקורס שנקרא 'קורס לתחזוקת הבית' והגיש אותו שיפוצניק מוסמך. בקורס הראשון השתתפו שבעה אנשים והוא כלל עשרה מפגשים. הצעיר מבין כולם היה בן 14 והמבוגר היה בן 60. בקורס השני השתתפו תשעה אנשים, גם כן מכל הגילאים. בסוף כל קורס הגענו, השיפוצניק, התלמידים ואני, לבתים של נזקקים ושיפצנו אותם בהתנדבות. הקורס הבא שאפתח יהיה בחודש יולי ובקרוב אתחיל לפרסם עליו פרטים. מי שירצה להשתתף מוזמן".

לידיה קורדירו (צילום: ג'ני גפטרשוסטר)

הקימה את העמותה לקידום המחר (אק"ם). לידיה קורדירו (צילום: ג'ני גפטרשוסטר)

 

פרויקט נוסף שלך נועד למחזר פקקים, כאשר ההכנסות ישמשו לרכישת תרופות שאינן בסל הבריאות. מה תוכלי לספר לנו על זה?

"לפני כחודשיים התחלתי עם פרויקט איסוף הפקקים של בקבוקי פלסטיק למיחזור. הגיע אלי אדם שבמקצועו הוא אגרונום והוא עובד בתחום הגינון הביתי. אני מביאה לו את הפקקים והוא משתמש בהם לצורך גידול צמחים שצומחים על מים. הכסף שאני מקבלת תמורת מכירת הפקקים אכן ישמש לרכישת תרופות שאינן בסל הבריאות".

לידיה קורדירו (צילום: ג'ני גפטרשוסטר)

הכסף שאני מקבלת תמורת מכירת הפקקים ישמש לרכישת תרופות שאינן בסל הבריאות". לידיה קורדירו (צילום: ג'ני גפטרשוסטר)

 

את עדיין עוסקת במתן הרצאות?

"פנו אליי מכל מיני מקומות אנשים ששמעו עליי או שהכירו אותי דרך הפייסבוק, חלקם ביקשו להרצות בעצמם וחלקם ביקשו שארצה בפניהם על סיפור חיי. בתקופה האחרונה באים לכאן, לחנות בהרצל, אנשים שרוצים להרצות ולשתף בסיפור חייהם האישי. אני בעצם מקנה להם את הבמה לכך. היה כאן הלום קרב ממלחמת לבנון השנייה, הייתה כאן מישהי שעברה גילוי עריות בגיל 15, הייתה כאן מישהי בת 32 שסיפרה על התהליך שעברה בחיים והפיכתה מכבדת משקל למאמנת ריצה, ועוד. זו הייתה למעשה סדרה של סיפורי השראה, מקור לכוח, ואני מסיימת את סדרת ההרצאות הזו בשבוע הבא, באירוע גדול במתנ"ס תקוותינו שבו אדבר על כל מה שעבר עליי. בכניסה לאולם יהיו דוכני הסברה על כל הפרויקטים של העמותה, ויחד איתי יהיו שני מתנדבים של העמותה. בהרצאה אספר את הסיפור האישי שלי וכיצד הגעתי לעשייה הזאת. המטרה היא לגלות מה הכוח שעומד מאחורי הצלחה והגשמה עצמית שהתחילה בשפל המדרגה. כמי שישנה ברחוב למשך תקופה, חשוב לי שיידעו שהכל אפשרי והכל עניין של אמונה בעצמך".

 

ההרצאה תתקיים ביום שני ה-11.6 בשעה 20:00 במתנ"ס תקוותינו ברחובות (רחוב הרצל 108). מחיר כניסה: 25 שקלים. לפרטים והרשמה: 0549825812.

, תודה על הרשמתך.
עתה אשר את קבלת הדיוור במייל וקבל את הידיעות החמות בעיר למייל שלך
אולי יעניין אותך גם

תגובות

2 תגובות
  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    אנשים ישלמו 25 שקל כגי לשמוע איך מאסיפת בקבוקים היום היא אוספת פקקים של בקבוקים. הצלחה אדירה, מעורר השראה

הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר