אחת מהשפעות הקורונה שטרם חלפו (למרות הסרת החובה לעטיית מסכות במרחב הציבורי), היא עליית מחירים של סחורות רבות. דוגמה בולטת לכך היא מחירי הכותנה, שהגיעו כבר למחיר של 1.4 דולר לליברה. לשם השוואה, במרץ 2020 ליברה של כותנה עלתה קצת יותר מחצי דולר; כלומר מדובר בעלייה של קרוב
ל-200% בתקופה של שנתיים. מחירי הכותנה הגבוהים הקיימים היום, לא נראו לפחות מאז שנת 2010, אז הביקוש לכותנה היה גבוה מאוד עקב הצמיחה ועליית רמת החיים הדרמטית בסין באותן שנים, וכן בשילוב של הצפות בשדות הכותנה בהודו ופקיסטן שפגעו בהיצע הכותנה העולמי. עם זאת, בשנים שהיו לפני ואחרי אותם שיאים שנרשמו אז בשנים 2010 ו-2011, כותנה נתפסה לרוב בתור גידול חקלאי זול ולא משתלם, וגידול כותנה היה נחלתן של מדינות מתפתחות בעיקר.
אולם כל זה השתנה כאמור בתקופת הקורונה וכן עקב תהליכים נוספים המשפיעים על המסחר הגלובלי. משום כך אנו רואים שהכותנה נמצאת בדרך בטוחה ויציבה למעלה, עד כדי כך שאפילו החקלאים בישראל לא נשארו אדישים לנוכח התופעה: בקיבוץ להב שבדרום, שם גידלו כותנה עד לשנות ה-80, החליטו לזרוע כותנה בשדות שלהם לקראת שנת 2020. נראה שההחלטה הזאת הייתה החלטה נכונה בהחלט, וכעת בקיבוץ להב קוצרים את הפירות (או ליתר דיוק, את הכותנה).
שדות הכותנה בקיבוץ להב (צילום: Canva)
עטרה ליושנה
ההתיישבות היהודית בארץ ישראל כידוע לא החלה בתור מעצמת חקלאות, ולקח לה עשורים רבים של התפתחות כדי להפוך לאחת כזאת. באותן שנים, ההתיישבות בישראל עברה את תקופת הפקידים של הברון רוטשילד, שתי מלחמות עולם והתגברות על תקופת הצנע, כדי להתחיל להתפתח בתור מדינה חקלאית מובילה (עד שהפכנו בסופו של דבר לסטארט-אפ ניישן). גידולי כותנה החלו במדינת ישראל הרשמית בערך בשנת 1952 (היו ניסיונות לא מוצלחים בתקופות העלייה), כאשר הובאה לישראל על ידי חקלאי יהודי-אמריקאי בשם סם המבורג. מפעלו של סם המבורג, שמכונה גם "אבי הכותנה הישראלי", נחשב לסיפור הצלחה מבחינות רבות: עד לשנות ה-80, מי שנסע בכבישים רבים בישראל ראה שדות כותנה גדולים המתפרשים למרחקים, וישראל הייתה מעצמת כותנה עולמית. בתקופת השיא, היו בישראל 650,000 דונמים של שדות כותנה; בארץ פעלו מטוויות, ומפעלי הטקסטיל הישראלים השתמשו בכותנה הישראלית האיכותית למוצרים השונים. הכותנה הישראלית ארוכת הסיב מוגדרת גם היום בתור כותנה איכותית, וזן הפימה הישראלי, מתחרה עם הפימה האמריקאית ואפילו עם הכותנה המצרית הידועה בשוק העולמי של כותנה המיועדת למוצרי פרימיום.
בעקבות הצלחת הפרויקט, בקיבוץ להב החלו לגדל כותנה בשנת 1967, לאחר שהקיבוץ חובר לתשתית המים הארצית לחקלאות. באותם ימים ראשונים של חקלאות הכותנה בקיבוץ, היה זה חיים אורון, המכונה ג'וּמֵס (לשעבר יושב ראש מפלגת מרצ בכנסת, שאף כיהן בתור שר החקלאות בממשלתו של אהוד ברק), שעסק במלאכת גידול הכותנה בתקופתו בגרעין הנח"ל בקיבוץ להב.
עם זאת, לא הכל היה ורוד. בסוף שנות ה-80 העסק התחיל להתדרדר, וגידול הכותנה הפך לעניין לא כדאי מבחינה כלכלית: מחירי המים הגבוהים מחד, והירידה במחירי הכותנה העולמיים מאידך, הפכו את גידול הכותנה לעסקה לא משתלמת עבור חקלאים ברחבי הארץ. בקיבוץ להב, כמו במקומות רבים ענף הכותנה ננטש, ותפוקת הכותנה השנתית הנקטפת בשדות ישראל הלכה וירדה עם השנים. שנת השפל של הענף הייתה 2019, כאשר באותה שנה בכל מדינת ישראל זרעו 44,000 דונמים בלבד של כותנה (כאשר כמעט כולם היו של זן הפימה הישראלי).
עם זאת בשנת 2020, תמורות בשוק הכותנה העולמי, ביחד עם השילוב של הורדה במחירי המים עקב השימוש של מי קולחין ממאגר קולחי חברון, יצרו הזדמנות לקיבוץ להב להקים את ענף הכותנה בקיבוץ מחדש, ולהחזיר עטרה ליושנה. בקיבוץ הקדישו מאתיים דונמים חקלאיים לגידול כותנה, הביאו את מיטב המומחים לדבר והשקיעו בציוד המתאים, וההצלחה לא איחרה לבוא: בקיבוץ להב הביאו לתפוקה ביבול של 253 ק"ג סיבי כותנה לדונם: מדובר בשיא ישראלי של כל הזמנים בתפוקת כותנה לדונם בישראל. בכנס מגדלי הכותנה בישראל שנערך בפברואר האחרון, העניק חיים אורון (ג'ומס) לקיבוץ להב "אות הצטיינות למגדלי פימה" (מטעם קרן סם המבורג), ובכך הושלמה סגירת מעגל מופלאה: 55 שנים לאחר שג'ומס השתתף בעצמו בגידול כותנה בקיבוץ להב, ולאחר שענף הכותנה הישראלי כבר נחשב לכזה שחלף מן העולם, העניק ג'ומס לקיבוץ להב אות הצטיינות על גידול כותנה.
רוצים להישאר מעודכנים?
שדות הכותנה בקיבוץ להב (צילום: Canva)
מבט לעתיד
בעולם של שוק הסחורות הגלובלי, ישראל היא בקושי נקודה קטנה על מפת הכותנה העולמית (וממילא רלוונטית בעיקר לשוק הסיבים הארוכים). כותנה ישראלית מיוצאת במלואה לחו"ל, שהרי תעשיית הטקסטיל בישראל לא שרדה עד היום. הייצוא נעשה בעיקר למזרח הרחוק וכן למזרח אירופה. נכון להיום, יש עלייה בביקושים לכותנה ארוכת סיב, אך האם הרנסנס שחווה קיבוץ להב בענף הכותנה, ושבירת שיא התפוקה לדונם מאותתים על תחייתו של ענף הכותנה הישראלית? התחושה שלנו היא שכדאי לצנן את ההתלהבות, לפחות בינתיים: חקלאות היא ענף הפכפך מאוד, וכותנה היא גידול חקלאי שמוכיח זאת היטב. בתחילת משבר הקורונה והבידודים, הסתמנה ירידה בצריכת כותנה, בעיקר מוצרי פרימיום, וההנחה הייתה שענף הכותנה בישראל ייסגר לתמיד. באותם ימים, אפילו לא היה מקום לאחסן את תפוקת הכותנה העודפת, עקב ירידת ההזמנות מהודו וסין.
יש לציין כי הרפורמה בחקלאות אותה מנסה להעביר הממשלה בימים אלו, לא צפויה להשפיע על ענף הכותנה הישראלי באופן ישיר, שהרי שוק הכותנה ממילא פתוח לייבוא ולייצוא ללא מכסי מגן נוקשים או מיסים מכבידים. עם זאת, העלייה הצפויה במחירי המים לחקלאות, צפויה דווקא כן להשפיע על כדאיות הגידול של כותנה בישראל. בקיבוץ להב משתמשים במי קולחין, אך גם עתיד השימוש במי קולחין בישראל אינו ברור, שהרי מחסור קרקעות בישראל מקשה על העלאת התפוקה של מי הקולחין לחקלאות. מעבר לכך, המדינות המתחרות של ישראל בענף הכותנה, קרי סין, הודו וארצות הברית, לא רק שתופסות נתחי שוק אדירים ואף שולטות גם על הביקוש ולא רק ההיצע, הן אף מסבסדות את גידול הכותנה בשטחן. ישראל לעומת זאת, היא המדינה היחידה שאינה מסבסדת גידול כותנה. משום כך, אם מדינת ישראל באמת מעוניינת לשמר חקלאות כותנה בישראל, ואף להמשיך ולפתח אותה, עליה להגדיל את היצע מי הקולחין בישראל, להגן על תוצרת חקלאית, ולהגן על חקלאים מעלייה במחירי המים.
