מירב אבן צור (צילום: ג'ני גפטרשוסטר)
מירב אבן צור (צילום: ג'ני גפטרשוסטר)

"גם היום כשאני הולכת לכלה אני רועדת ונרגעת רק כשהיא מתקשרת אלי ביום המחרת ואומרת לי שזה היה מהמם"

מירב אבן צור (45) התחילה את דרכה כספרית בגיל 12 ברמלה. היום היא מחזיקה בעסק משגשג ברחובות ועל אף שהיא נחשבת לאחת ממעצבות השיער המבוקשות והעסוקות בארץ ובחו"ל, היא לא מפסיקה לשמש אוזן קשבת ללקוחות שלה ולהתנדב למען נזקקים

פורסם בתאריך: 26.10.17 12:00

-->

מירב אבן צור (45), בעלת מספרת צמרת ברחובות, היא כבר מזמן חלק מהנוף הקבוע בהפקות של ערוץ האפנה ואחת ממעצבות השיער המבוקשות בארץ. תחת ידיה עברו סלבריטאים רבים, ביניהם אילנית לוי, גיל ריבה, נינט טייב ואחרים, והמספרה שלה ברחובות הומה מבוקר עד ערב בלקוחות שמגדירות עצמן מכורות. אלא שהדרך לצמרת, כמו בהרבה מקרים, הייתה רצופה בלא מעט קשיים.

"לא חלמתי להיות ספרית", מודה מירב. "רציתי להיות עורכת דין, אבל כל מה שקורה לי בחיים קורה כי זה צריך לקרות. הייתי ילדה מאוד מרדנית. גדלתי ברמלה ובגיל 12 בחופש הגדול ראיתי מול הבית מודעה – 'דרושה חופפת'. נכנסתי למספרה והתקבלתי לעבודה. מה שקרה אז היה הזוי ואני בעצמי עד היום לא מעכלת שזה מה שהיה. אחרי שבוע בעל המספרה אמר לי להתחיל לספר לקוחות. הייתי רק ילדה, עוד לא ידעתי לעבוד. אמרתי לו 'אני לא יודעת לספר', אבל הוא אמר לי 'ראיתי את הגישה שלך, את יודעת. הוא נתן לי לספר, לא פחות ולא יותר, את בעלת המקום שממנה הוא השכיר את המספרה. התספורת עברה בשלום, לא יודעת איך. כשהתחילו הלימודים הייתי רצה מבית הספר למספרה בכל יום. אמא שלי אפילו כעסה עלי. היא אמרה 'אני לא מבינה, את שולפת ציונים מהשרוול והחלום שלך זה ללמוד משפטים. יש לך את היכולות לעשות או ללמוד כל מה שתרצי, אז מה קורה לך?'. בסוף לאמא שלי לא הייתה לה ברירה וכשהייתי בת 16 היא בעצמה שיפצה לי יחידה בתוך הבית שתשמש כמספרה, למרות שלא היה לה כסף. היא הבינה שאני ילדה שאי אפשר להגיד לה מה לעשות, שזה שהיא תלחץ עלי זה לא יעזור, כי היא תקבל בדיוק הפוך. אז היא פשוט זרמה עם זה ועשתה בחכמה".

מירב אבן צור (צילום: ג'ני גפטרשוסטר)

מירב אבן צור (צילום: ג'ני גפטרשוסטר)

 

לדברי אבן צור, שני אירועים קשים השפיעו עליה בצעירותה, והיא נושאת אותם בלבה עד היום. "ההורים שלי התגרשו בתקופה שבה אף אחד לא התגרש", היא מספרת. "היום יוצאים מהארון ביותר קלות מאשר אז היו מתגרשים. אני לא אשכח שבתור ילדה בת 11 עברתי משבר מאוד מאוד גדול. הרגשתי כאילו פתאום צמחו לי קרניים והייתי חייבת להסתובב איתן. אפילו לחברה הכי טובה שלי לא סיפרתי וכשהיא הייתה באה אלי הייתי ממציאה תירוצים למה אבא שלי לא בבית. פעם אמרתי הוא במילואים, פעם בעבודה. הייתי ילדה של אבא והתרגלתי לחיים חדשים – שאבא לא נמצא. חיפשתי את עצמי והגירושים הביאו אותי לנקודה שאני מאוד עצמאית, זאת הייתה התוצאה".

האירוע הקשה השני היה מותה של אמה כשהייתה רק בת 43, בעוד מירב הייתה אז בת 20 עם שתי אחיות צעירות ממנה.

מירב: "זו באמת הייתה מכה, אחת המכות הקשות שעברתי. אמרתי לעצמי זה המצב, לאן פנייך? את נופלת לתהום או קמה? זה או זה. אני תמיד בוחרת להמשיך בכל הכוח. אני מאמינה שהכול מכוון מלמעלה והכל קורה לטובתנו, גם כשזה נראה לנו סוף העולם. ברגע שאת באיזשהו מקום מאמינה וזורקת את השכל, את מבינה שיש פרקי זמן בחיים שנגמרים, שככה זה צריך להיות. כמו בספר, כשפרק אחד מסתיים ומתחיל פרק חדש. אז את מקבלת את החיים אחרת. נכון, אם קרה לנו משהו כואב בחיים וקשה לנו אנחנו צריכים להתאבל ולבכות ולהגיד למה זה קרה לי, כי אין מה לעשות, אנחנו בני אדם עם רגשות. אבל יחד עם זה צרך לקום ולהסתכל על מה שנשאר לנו ולגדל ולהצמיח. הקדוש ברוך הוא גוזר ומקיים. גם כשנפלה גזרה הוא נותן לנו את הכוח להתמודד אתה, כי הוא מרחם עלינו בסופו של דבר".

את מגדירה את עצמך כדתיה?

"לא גדלתי בבית דתי, אבל הבנתי שאני מאמינה. לא יודעת איך באה אלי התובנה הזו. אני מאמינה ושומרת מסורת. החלטתי לשמור שבת, כי רק ככה אני יכולה לנוח בצורה אמיתית. בשפה של היום אני קוראת לזה המטען שמטעין אותי לכל השבוע. יום אחד לא לרוץ לשום מקום. הרי כל השבוע אני רצה לכלות, להפקות, עובדת עם אנשים, אז יש לי יום אחד בלי טלפונים ובלי להניע רכבים. כשמגיע יום שישי אני מכינה את כל האוכל מראש, מתקתקת, ואז אני הולכת לים, שזה הפסיכיאטר הכי טוב. אני יושבת שם קצת, מנקה את הראש וחוזרת הביתה לקראת השבת, נכנסת לשקט שלי. רק כשאת באמת נכנסת לזה את מבינה את השקט הנפשי שיש בכך. אני לא יכולה לוותר על זה כי זה גורם לי להתחבר לעצמי. בערב כל המשפחה מגיעה וחשוב לי שנדבר עם הילדים, שנשמע איך עבר עליהם השבוע. אין לי בעיה שאחרי זה הילדים נוסעים. מה שטוב להם טוב לי. אני נגד קיצוניות מכל סוג".

מירב אבן צור (צילום: ג'ני גפטרשוסטר)

מירב אבן צור (צילום: ג'ני גפטרשוסטר)

 

האיש שהולך עם מירב באש ובמים מאז שהייתה בת 20 הוא בעלה אלי.

מירב: "אלי הוא הכוח שלי, אין מילים. הוא נתן לי את הכח גם בזמנים קשים ובלעדיו לא הייתי מגיעה לאן שהגעתי. הוא מטפל בבית ובילדים גם כשאני עובדת עד שעות מאוחרת. התחתנתי איתו בגיל צעיר, הייתי רק בת 20, אבל הבנתי שהוא אדם בעל מידות שאיתו אני רוצה לחיות ולהקים משפחה".

בנוסף לשלושת ילדיכם הביולוגיים אימצתם ילד רביעי.

"הילד הזה הוא אחת מהמתנות הכי גדולות שלי בחיים. בזמנו גרתי בבניין ברחובות ודלת לידי גרה שכנה שהייתה אם חד הורית. רצה הקדוש ברוך הוא והתחברתי לאישה הזאת. שום דבר לא קורה סתם ושום דבר לא מקרי. הילד שלה היה בן שלוש כשהכרתי אותו ומגיל קטן הייתי סביב הילד הזה בגלל החברות הצמודה עם אמו. אחרי שנים של קשר האמא נפטרה כשהוא היה בן 11, והיא רק בת 36. היא הייתה צעירה ויפה ומתה כתוצאה מרשלנות רפואית. באופן טבעי הילד עבר לגור אתנו. כמובן שלילד היה מאוד קשה בשנים הראשונות. היה בו הרבה זעם וכאב על מות אמו והוא היה שובב גדול. היום הוא בן 26, נשוי ואב, והוא סיפור הצלחה.

"אני מתרכזת בלהגיד תודה על המתנות שקיבלתי: על הילדים שלי, על הבעל, על כל מה שיש לי. בגלל שאני אומרת תודה אני מקבלת עוד. קחי לדוגמה ילד קטן. אם את נותנת לו במבה והוא מתלהב ואומר שוב ושוב תודה, מה תעשי למחרת? את תביאי לו במבה וביסלי ושוקולד ותרצי לתת לו עוד ועוד. אבל אם הילד יגיד לך באכזבה ובתלונה 'רק במבה?', את אולי תתני לו יותר, אבל לא בא לך. ככה זה עם הקדוש ברוך הוא. תגידי לו תודה בשמחה ותקבלי ממנו עוד".

היה מי שהשפיע עלייך בנושאים הללו של הרוחניות?

"הייתה אישה רוחנית מאוד ששמה היה קלרה, ניצולת שואה בת 80, שהרביתי להיפגש ולשוחח עמה כשהייתי נערה ברמלה. היא השפיעה עליי עמוקות. כשקלרה הייתה באה לבבא סאלי הוא היה קם לכבודה, והיא אפילו לא הייתה עם כיסוי ראש. המעשים שהאישה הזאת עשתה, הלוואי שנזכה לעשות חצי מהם. מהאישה הזאת למדתי כי היא הייתה כולה נתינה. היא הייתה חולת סכרת וסרטן, אבל אימצה ילדים. היא הייתה לוקחת זונות מהכביש, מחתנת אותן ומעלה אותן על דרך טובה. קלרה הסבירה לי שהבנות הללו לא בחרו להיות זונות, אלא שהחיים הביאו אותן לידי כך כי הרביצו להן, כי הן נפלו לסמים או כי זרקו אותן מהבית. היא הייתה מראה להן דרך אחרת. מה שהורים זרקו היא הייתה אוספת ומחזקת ושולחת חזרה לעולם כמו ציפורים. היא תמיד אמרה לי שהילד שיצא לה מהבטן ושקיבל ממנה הכול, גם מבחינה חומרית, לא עשה בשבילה מה שעשה הילד שהיא אימצה בזמן שהיא באמת הייתה זקוקה לעזרה כשהיא הייתה חולה. זה הכוח של נתינה".

גם מירב עוסקת לא מעט בהתנדבות ובעזרה לנזקקים. בין היתר היא מעצבת תספורות בהתנדבות בבית חולים לחולי נפש, במחלקה סגורה לבני נוער, היא מבשלת לזקנים עריריים וחולים ומכינה עבורם ריבות ומטעמים מרוקאים.

אבן צור: "אני מגיעה למחלקה סגורה של בנות שעברו אונס, לפעמים על ידי אבא שלהן. הנשמה שלהן באמת פצועה. אני ניגשת דווקא לאלו שקשורות למיטה, שרצו להתאבד. כשאני מגיעה הן קמות מהמיטה כדי להסתפר ולעשות פן, לחיות. תביני, אלו בנות שלא חפפו את השיער שבועות. אני מקבלת מזה סיפוק עצום, כי אני אומרת לעצמי שסירקתי את הנערה הזאת עם פרצוף שהיה מלא בצער ושימחתי אותה".

זה נכון שכל הנושא של עיצוב שיער לכלות אצלך הגיע די במקרה, כחלק מגמילות חסדים?

"למקצוע הגעתי ממקום של אהבה ונתינה וגם הדרך שלי לעיצוב כלות התחילה בגמילות חסדים. יום אחד נכנסה אלי למספרה אישה בנעליים קרועות ובבגדים קרועים, ואין לה שקל. כשהיא עמדה אצלי רציתי לתת לה את כל מה שיש לי בבית. אמרתי לעצמי מי זו המסכנה הזאת, למה הבגדים שלה מלוכלכים ולמה הנעליים קרועות. אז עסקתי רק בצבעים ובתספורת, אבל היא הייתה צריכה תסרוקת לחתונה. עדיין לא היה לי שום רקע מקצועי בעיצוב כלות, כי זה מקצוע בפני עצמו. הרמתי עיניים לשמיים ואמרתי: 'בורא עולם, אם העמדת אותי פה עם כלה, כלת גמ"ח שאתה רוצה שאעזור לה, תעזור לי לשמח אותה'. שמתי לה סיכה פה, סיכה שם והיא אמרה לי 'יפה'. אמרתי בליבי 'היא אומרת יפה כי אין לה ברירה', אבל אותה הכלה פתחה לי את הדרך לעולם הזה של הכלות. בעיקר בגלל מה שקרה אחר כך. אחרי החתונה היא הופיעה אצלי בפתח עם זר פרחים כשהיא מזיעה כולה. לא היה לה כסף לאוטובוס, אז היא הגיעה אלי ברגל עם זר פרחים להגיד לי תודה".

ומאז השאר היסטוריה כמו שאומרים.

"למדתי מזה שאנחנו צריכים לשים לב לאיתותים שאנחנו מקבלים. כל יום אנחנו מקבלים סימנים ואני לומדת מכל בן אדם שבא אלי. גם היום כשאני הולכת לכלה אני רועדת ונרגעת רק כשהכלה מתקשרת אלי ביום המחרת ואומרת לי שזה היה מהמם ותודה. הרי כלה שמגיעה אלי בוחרת שאסרק אותה ביום החשוב בחייה, ומה שקובע הוא מבחן התוצאה, שהתסרוקת תהיה עמידה וטובה ביום הזה.

"אחרי כלת הגמ"ח, הכלה הראשונה שלי, אמרתי 'זהו, אני הולכת לקורסים הכי טובים ואני נכנסת לעולם הכלות'. לא חשבתי על כסף בכלל, נכנסתי לזה רק בשביל שיהיה יותר טוב לכלה, בשביל לשמח אותה. אם את באמת תתני את הלב והנשמה לכלות את תצליחי. אוי ואבוי למי שנכנס לעולם הזה ואומר פה אני אעשה כסף. זה לא נכון. אני למשל לא לוקחת כסף על ייעוץ לכלה, וייעוץ יכול לקחת יותר זמן מתסרוקת. זה לא מעניין אותי. אם היא רוצה לסגור איתי היא תסגור כי היא מרגישה שאני מתאימה לה, ולא כי היא נתנה מקדמה והיא חייבת משהו. אני אומרת לכלה לאחר ייעוץ 'לכי תעשי עוד סיבובים, תיפגשי עם עוד ספרים ותחליטי מה שטוב לך', והן חוזרות בגדול. וזה לא בגלל שאין עוד ספרים טובים אחרים, זה בגלל שהכלות רוצות שביום הזה, הכול כך חשוב, יטפל בהן מישהו שבאמת יהיה איתן, וייתן להן ויבין אותן. שלא רק השיער יהיה יפה".

מירב אבן צור (צילום: ג'ני גפטרשוסטר)

מירב אבן צור (צילום: ג'ני גפטרשוסטר)

ואכן, במספרה של מירב נשים רבות שופכות את ליבן ומשתפות אותה בתחושותיהן. לעתים הסצנה במקום נראית יותר כמו קבוצת תמיכה טיפולית מאשר מספרה.

מירב: "אני נותנת את כל כולי ומשתדלת להיכנס ללב ליבה של כל אחת, כדי שתקבל את מה שראוי לה. אם אני רואה דמעה או מבט עצוב של לקוחה זה נכנס לי לנשמה ואני אומרת שפה אני צריכה יותר להעמיק, אפילו שאני עמוסה. לפעמים קשה לי להכיל את מה שאני שומעת במשך היום. כשאני הולכת לישון כל מה ששמעתי עדיין מלווה אותי".

מירב אבן צור (צילום: ג'ני גפטרשוסטר)

מירב אבן צור (צילום: ג'ני גפטרשוסטר)

 

למירב שותף עסקי וחבר נפש צמוד, ניסו כהן – ספר ומאפר צמרת מיתולוגי שהחזיק בעבר שתי מספרות ענק בתל אביב. "עופרה חזה ז"ל, דנה אינטרנשיונל וריטה היו מבין לקוחותיי הקבועות", אומר כהן. "סירקתי את ריטה לפני האירוויזיון, ואני זוכר שהיא אמרה לי: 'ניסו, הצלחת'. אמרתי לה שמעולם לא שכחתי שבאתי מאשקלון והיא סובבה את הראש ואמרה לי: 'ניסו תדע לך, כל האנשים שהצליחו אלו אנשים שבאו ממקומות קטנים'".

ניסו ומירב הכירו לפני 20 שנים, כשמירב הגיעה ללמוד אצלו בקורס לעיצוב שיער לכלות. מאז דרכיהם לא נפרדו ואת הפקות האופנה הגדולות, את ההפקות לכלות וגם את העיצוב לכלות גמ"ח הם עושים בשיתוף פעולה מלא, בנוסף לקורסים שהם מעבירים יחדיו לספרים אחרים.

מירב: "אני וניסו כמו אחים תאומים. הפרגון והשיתוף בינינו מדהים. בכל משפחה שאליה אנחנו מגיעים לעיצוב כלה שואלים אותנו אם אנחנו אחים. אני למדתי מניסו, מהטוב ביותר, והוא הכי יודע בעולם לפרגן".

ניסו לא נשאר חייב, פונה למירב ואומר: "כל אדם שאת נוגעת בו, למחרת הוא רוצה להיות חבר שלך. זו מתנה שקיבלת מלמעלה, זה לא מובן מאליו".

מירב: "חשוב לי להיות עם אנשים שטובים לי. ברגע שבן אדם מתחבר לנשמה שלו, הוא יקבל חברים טובים, לא זיוף. כשאנחנו אמיתיים עם עצמינו אנחנו מוצאים את השותפים האמיתיים לעבודה, לחיים לכל דבר.

אני באמת מאמינה שהקדוש ברוך הוא נתן לי כוחות לחזק אנשים, כי זה מה שממלא אותי, זה מה שעוזר לי ומרפא אותי, מאפשר לי לא להסתכל על הפצעים של עצמי ולא לפתוח אותם. הבן שלי קצין ביחידה קרבית מובחרת. יום אחד הוא אמר לי: 'את יודעת מה אני עושה כשקשה לי? אני ניגש לחייל שקשה לו יותר ומתרכז בקושי שלו ומעצים אותו. אז אני שוכח מהקושי שלי ואנחנו עוברים את זה ביחד'. זה וואחד טיפ לחיים. די לרחם על עצמנו ולהתרכז בעצמנו. כשאנחנו בנתינה אנחנו מקבלים מלא מתנות. גם אם אדם יפגע בי אני אחזיר לו טוב ובסופו של דבר הוא יתבייש ויבין את הטעות שעשה. אנחנו לא במלחמה אחד עם השני. אני מאמינה בדרך של אהבה, בדרך של טוב".

מירב אבן צור (צילום: ג'ני גפטרשוסטר)

מירב אבן צור (צילום: ג'ני גפטרשוסטר)

אולי יעניין אותך גם

תגובות

תגובה אחת
  1. אני

    מירב אבן צור אישה עם לב זהב. אכפתית , חוויה מדהימה ותחושה נעימה. אוזן קשבת ואווירה מדהימה. אוהבת את האישה הזו. לא אשכח לעולם מה שעשתה עבורי.

🔔

עדכונים חמים מ"ערים"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר