יואב, השנה זו הפעם הראשונה שלא נבקר אצלך בבית העלמין ביום הזיכרון. השנה לא נלך עם אמא ואבא ועם הילדים, לא נפגוש את חברי הילדות והחברים לנשק שלך, ולא נשמע את מטח הכבוד לזכרך – ולזכר עוד מאות מבני ובנות רחובות שנפלו במערכות ישראל.
בעוד שבועיים נציין 43 שנים מאז הלילה הנורא ההוא, 10 במאי 1977, שבו עלית עם כל הפלוגה שלך למסוק היסעור, כחלק מתרגיל משולב של העילית של צה"ל – הצנחנים וחיל האוויר. 54 לוחמים הייתם על המסוק ההוא ואף אחד מכם לא ירד ממנו בחיים.
בבית העלמין, שאליו לא נלך השנה, אתה נמצא עם עוד ארבעה מחללי האסון הזה. גם הם בני העיר רחובות – כמוך. כל אחד שונה מחברו, כל אחד עולם ומלואו, וכולם ביחד צנחנים גאים ששירתו ונפלו יחד.
רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החשובות ברחובות?
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של "ערים"
הורידו את אפליקציית "ערים רחובות" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "ערים רחובות" באייפון
אחרי כל כך הרבה שנים בלעדייך נשארו בעיקר שני דברים – הזיכרונות והחברים. עכשיו, כשהילדים שלי כבר גדולים, אנחנו מודעים אפילו יותר להפסד ולאובדן. כמה הכל היה יכול להיות אחרת, אילו.
והתקופה שמסביב גם היא לא מקלה עלינו. בטקסים מדברים תמיד על "מורשת הנופלים", ועל כך שעלינו להיות ראויים לקורבנם. אבל יש יותר מידי דוגמאות לכך שאנחנו כיום לא לגמרי ראויים. אפילו תחת איום הקורונה, שבעקבותיו לא נבקר אצלך מחר, אנחנו עדים לאובדן מנהיגות ודרך. אנחנו רואים שהשיח על ערכים, על צדק ועל שלום נדחק ומושתק. שקבלת ההחלטות מושפעת מרייטינג, הרבה יותר מאשר יושרה וצדק. זה קשה לנו.
רוצים להישאר מעודכנים?
יש קטע שכתבת לספר המחזור שהכינה הפלוגה. ספר שיצא לאור בשבוע שבו אירע האסון, ובעצם לא חולק לחיילים – שכבר לא היו שם לקבל אותו. כתבת שם את דעתך על תפקידו של חובש-קרבי, התפקיד שאותו עשית בשירותך הצבאי: "חובש-קרבי הוא אחד האנשים החשובים ביותר בקרב. הוא אחראי אישית לחיי הפצועים, והנפגעים עוברים תחת ידו. אך, כאשר פגה המולת הקרב, מתרוקן תפקיד זה מתוכנו והחובש-הקרבי, שכה רבים חייבים לו את חייהם, הופך לחובש סתם, המטפל בפצעים קלים ובפטריות. וזה תפקידו של החובש בשדה השלום. מי ייתן ולא נראה מלחמות".
אנחנו רוצים להאמין שהתובנה הזאת, ששדה השלום עדיף על המולת הקרב, שאחוות לוחמים צריכה להימשך גם באזרחות, ושצדק וערכים עדיפים על רייטינג והון פוליטי, תמשיך להוביל אותנו ואת המנהיגות שלנו. בימים כאלה צריך הרבה אמונה בשביל לחשוב כך. ביום הזיכרון השנה, כשלא נלך לבית העלמין, יהיה לנו הרבה זמן לחשוב על כך.
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
עצוב
וכל כך נכון
חתיכת אפס מי אתה בכלל
חבל שזה לא אתה במקום אחייך מנצל את השכול כדי להתנגח שמלאני מטונף תתפוצץ יש לנו מנהיג לתפארת מדינת ישראל לא טוב לך סע לברלין אפס
יובל
אני מבין שאנחנו נהיה ראויים לנופלים אם נציג מפלגת מהללי מחבל שחנק את הרן הילדה היה מדליק משואה.. לאות הערכה על השותפות להצלחה האדירה בה השמאל נטל את השלטון!..
אבל, עוד לא שכחנו את ימי הסכם קורבנות של שלום..