כדי למגר מהעולם את מחלת המלריה, יש לגבור קודם על מחולל המחלה – הטפיל הערמומי פלסמודיום פלציפרום אשר מפתח במהירות עמידות לתרופות. עשורים רבים לאחר שהתגלה, עדיין לא פותח נגד הטפיל חיסון יעיל שכן מחזור חייו מורכב ביותר. במחקר חדש המתפרסם בכתב-העת המדעי Nature Communications, גילו מדעני מכון ויצמן למדע, יחד עם עמיתים באירלנד ובאוסטרליה, כי הטפיל פלסמודיום פלציפרום ערמומי יותר מכפי שחשבו: אם לא די בכך שהוא יודע להסתתר מפני המערכת החיסונית, הוא גם פועל באופן יזום כדי לרמות אותה.
סכנת המלריה מרחפת מעל קרוב למחצית מאוכלוסיית כדור הארץ. מבחינת מספר הקורבנות, מלריה נמצאת במקום השני בעולם בין המחלות המדבקות – שנייה רק לשחפת הניצבת במקום הראשון. יותר מ-200 מיליון בני-אדם נדבקים מדי שנה במלריה, העוברת מאדם לאדם באמצעות עקיצות יתושים הנושאים את הטפיל. בערך חצי מיליון איש מתים מדי שנה מהמחלה, רובם ילדים מתחת לגיל חמש.
"מלריה היא אחת המחלות הקטלניות בעולם", אומרת ד"ר נטע רגב-רוצקי מהמחלקה למדעים ביומולקולריים. "היא פוגעת בעיקר בארצות מתפתחות, שבהן מדי יום מתים ממנה כ-1,000 ילדים. כדי לעצור את המלריה, מוכרחים להבין טוב יותר את הביולוגיה של הטפיל – מה הופך אותו לרוצח מסוכן כל כך".
במחקר קודם גילתה ד"ר רגב-רוצקי כי טפילי המלריה מתקשרים אחד עם השני תוך כדי הדגירה בתאי הדם האדומים: הם שולחים בועיות זעירות בגודל פחות ממיקרון (פחות ממיליונית מילימטר) המכילות, בין השאר, גם מקטעי די-אן-אי. הבועיות האלה מאותתות כנראה לטפילים מתי הגיע הזמן להתגלגל לצורות הנקביות או הזכריות שלהם – שאת שתיהן יכולים היתושים להעביר מאדם לאדם. ממצא זה היה מפתיע במיוחד לאור העובדה שכדי להעביר את המסר בין טפיל אחד לשני, כשכל אחד נמצא בתוך תא דם אחר – הבועיות צריכות לחצות בדרכן שישה קרומים.
אבל העלילה מסתבכת: במחקר המשך במעבדתה במכון ויצמן למדע, מצאה ד"ר רגב-רוצקי יחד עם עמיתיה, כי במקביל ל"שיחה" בין הטפילים, מנצל הפלסמודיום פלציפרום את ערוץ התקשורת כדי לשלוח מסרים מטעים למערכת החיסונית. 12 שעות לאחר שחדרו לתאי הדם האדומים, שולחים הטפילים את הבועיות הזעירות עם הדי-אן-אי שלהם גם לתאים הקרויים מונוציטים – תאים המהווים את קו ההגנה הראשון של המערכת החיסונית נגד פלישה עוינת. כאשר המונוציטים עצמם מותקפים, המערכת החיסונית שולחת את כוחותיה לעזרתם. בכך הפכו למעשה הבועיות את המונוציטים לפיתיון: הן "מרמות" את המערכת החיסונית בכך שהן גורמות לה להגן על סכנה מדומה, בזמן שהזיהום האמיתי מתפשט באין מפריע ובקצב מסחרר בתאים אחרים – תאי הדם האדומים. כאשר המערכת החיסונית מגלה לבסוף את הטעות, זמן יקר הלך לאיבוד, הזיהום התפשט – וקשה יותר לעצור אותו.
רוצים להישאר מעודכנים?
קבוצתה של ד"ר רגב-רוצקי זיהתה חישן מולקולרי, חלבון אנושי הקרוי STING, אשר מופעל כאשר חודרות הבועיות של הטפיל למונוציטים. STING הוא זה המייצר את אזעקת השווא במערכת החיסונית וגורם לה "לחשוב" כי המונוציטים שלה בסכנה. כאשר השתיקו המדענים את הגן המייצר את החלבון STING, הופסקה שרשרת התגובות המולקולריות המייצרת אזעקת שווא.
"התחבולה של טפיל המלריה מאפשרת לו לשגשג בדם של החולה", אומרת ד"ר רגב-רוצקי. "אם נלמד לסכל אותה, נוכל אולי בעתיד לפתח דרכים חדשות להתגבר על מלריה".
במחקר השתתפו ד"ר יפעת אופיר-בירין, פולה אבו כרם וטל גלעדי מהמחלקה למדעים מולקולריים של מכון ויצמן למדע; ד"ר זיו פורת מהמחלקה לתשתיות מחקר מדעי החיים של המכון; ד"ר דרור אבני ופרופ' אלי שוורץ מהמרכז הרפואי על-שם חיים שיבא בתל השומר; ד"ר מוטי גרליץ מאוניברסיטת תל אביב; וכמו כן, מדענים ממכון למחקר רפואי על-שם ולטר ואליזה הול שבמלבורן, אוסטרליה, מאוניברסיטת מלבורן, מאוניברסיטת לה-טרוב שבוויקטוריה, אוסטרליה, ומטריניטי קולג' שבדבלין, אירלנד.
