האם אמהות ובנות שהן אחיות במקצוען מביאות את העבודה הביתה לארוחות המשפחתיות? על השאלה הזו יכולות לענות 8 עובדות במרכז הרפואי קפלן, שנפגשו אתמול (שלישי) לציון יום המשפחה הבינלאומי.
שנית בנו היא אחות אחראית במחלקת העיניים מזה 5.5 שנים ועובדת בקפלן מזה 34 שנים כאחות. בתה מורן בנו היא אחות באשפוז יום כירורגי מזה כשנה. הן אומרות שלא יוצא להן להיפגש במהלך העבודה, אלא רק כאשר הן מסיימות באותה השעה וחוזרות יחד הביתה. מטופלים שפוגשים אותן ברחוב ומזהים את שתיהן מהעבודה אומרים להן תודה על הטיפול.
מורן: "אין ספק שאני אחות בזכות אמא שלי. מגיל צעיר מאוד נחשפתי למקצוע הסיעוד וראיתי איך אמא מושיטה עזרה ראשונה לאנשים ברחוב. פגשתי מטופלים שזכרו את הטיפול המסור שלה ושיבחו אותה".
שנית: "משפחת בנו מרגישה בטוחה על כל מקרה שלא יבוא. מקצוע האחות דורש עבודה אינטנסיבית, נתינה וחמלה ללא תמורה".
שושנה ליסק משמשת 40 שנים כאחות, מתוכן 25 שנים בתינוקייה. בתה חן ליסק היא אחות בחדר מיון מזה 9 שנים. השתיים מרגישות שליחות מקצועית בתפקיד וההרגשה נפלאה לשלב חיי משפחה עם המקצוע, בהעברת ידע וניסיון לדור הצעיר.
שושנה: "העבודה במשמרות גם מאפשרת לי לעזור לשמור על שני הנכדים, הילדים של חן, כשהיא במשמרת".
חן: "אפילו את הצעת הנישואין שלי קיבלתי באמצע משמרת בחדר המיון בהפתעה גמורה. משם הקמנו בית אוהב, חם ותומך, כי במקצוע שלנו תמיכה מהבית היא דבר הכרחי".
רוצים להישאר מעודכנים?
זפירה קולונטרוב היא אחות מזה 30 שנה, מתוכן 26 שנים בקפלן ו-6 שנים במרפאת דיאליזה. בתה סברינה לוייב עמר היא אחות טרייה, כשלושה חודשים בגריאטריה.
"ההרגשה נפלאה לעבוד באותו המקצוע כי זה תמיד כיף שמישהו מבין את מה שעובר עליך במהלך יום עבודה – הלחצים, האחריות, האתגרים, הצלת חיים", מסבירה סברינה, שראתה כילדה את אמא שלה כדמות לחיקוי. "השנה יום המשפחה הוא יום מורכב מבחינתי, כי מצד אחד אבי ז"ל נפטר לפני כמה חודשים באופן פתאומי, ומצד שני התחתנתי והתחלתי את צעדיי הראשונים בהקמת התא המשפחתי הפרטי שלי.
זפירה מוסיפה כי יום המשפחה הוא יום שבו אפשר לעצור לרגע ולהעריך את מי שעוטף אותנו ביום יום ולהגיד תודה על המקצוע הנהדר ועל המשפחה המקסימה.
נדיה לנגר משמשת 45 שנים כאחות חדר ניתוח, מהן 23 שנים בבית החולים קפלן. בתה יוליה לנגר היא אחות באשפוז יום כירורגי מזה שלושה חודשים. נדיה אומרת שיוליה גדלה בבית שדיברו בו כל הזמן על רפואה, כי בעלה, אביה של יוליה, הוא רופא: "יוליה ספגה בבית במשך השנים ידע ורגישות וחמלה. אין לי ספק שזה השפיע על החלטותיה, אך הן התקבלו בסופו של דבר על ידה בלבד. אני מאושרת שהיא בחרה בדרך שלי".
יוליה: "הרבה פעמים אני 'הבת של נדיה', אך ככל שאני צוברת ניסיון וידע אני יותר ויותר 'רק יוליה'. למרות הבית הרפואי שלנו אנחנו בכל זאת משתדלים ליהנות ביחד ולהפריד קצת בין עבודה ובית. המשפחתיות היא ערך עליון אצלנו ולכן אנחנו יודעים ליהנות גם בלי לשלב עבודה".
רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החשובות ברחובות?
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של "ערים"
הורידו את אפליקציית "ערים רחובות" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "ערים רחובות" באייפון
