מאגר מים מסתורי מתחת למרפסת המזרחית, מעטפת שעם מבודדת בקירות ומערכת ניקוז נסתרת בעמודי הבריכה – אלו רק כמה מהגילויים החדשים בבית ויצמן, שבו בוצע בשנה החולפת תהליך שימור מחמיר. בימים אלה נפתח הבית מחדש לביקורי הקהל הרחב.
יותר מ-80 שנה לאחר הקמתו, ביתו של הנשיא הראשון של מדינת ישראל, שתכנן אחד מענקי האדריכלות המודרנית, אריך מנדלסון, ממשיך לעורר עניין חובק עולם. במקביל לפתיחתו המחודשת לקהל, הארגון הבינלאומי Iconic Houses ("בתים איקוניים") החליט לצרף אותו לשורותיו. בכך הופך בית ויצמן למבנה הראשון בישראל שנכלל ברשת, לצד כ-150 יצירות מופת אחרות של האדריכלות המודרנית ברחבי העולם.
גולת הכותרת של תהליך השימור הייתה שיחזור הטיח המקורי כפי שהיה עם הקמת הבית, בשנת 1936. שיחזור זה יצא לפועל בעזרת תצלומים היסטוריים שתיעדו את הבית, וכן בעזרת דגימות מהטיח המקורי שהסתתר מתחת לשכבות טיח וצבע שנוספו בסבבי שיפוץ קודמים. הבית, שהיה מאוכלס ופעיל עד מותה של רעייתו של חיים ויצמן, ורה, ב-1966, שופץ לראשונה ב-1978 ובאותה שנה נפתח לראשונה כמוזיאון לקהל הרחב. ב-1999 בוצעו בפנים הבית ובאוסף שימור ושיחזור שתכנן האדריכל הלל שוקן. האדריכלית טל איל ניהלה את סבב השימור הנוכחי, אשר התמקד בחלקים החיצוניים של הבית. איל היא בוגרת הפקולטה לאדריכלות ובינוי ערים בטכניון, ובעלת משרד אדריכלות עצמאי המתמחה בשימור. בעבר עבדה בצוות השימור העירוני של עיריית תל אביב-יפו, והייתה חלק מצוות ההכנה של תוכנית השימור העירונית והגשת מועמדות העיר לתואר "עיר מורשת עולם" של אונסק"ו.
בית ויצמן במהלך עבודות השחזור (צילום: מיקלה ברסטו)
איל, שמלווה את הבית בשנים האחרונות, מתפעלת מהחיבור בין האדריכלות המודרנית שצמחה באירופה לבין האדריכלות המקומית הים-תיכונית: "הבית ניצב על גבעה מבודדת ברחובות, כמו אנייה הנישאת על גלים. זהו 'בית מזרחי' במידה כזאת ש'איש מערבי' יוכל לגור בו, כפי שבחר לתאר זאת מנדלסון: בית-חצר עם בריכה במרכזו ודגש גדול במיזוג טבעי – פתחים גדולים סביב הבריכה, חלונות עליונים עגולים וקטנים בחזית הדרומית, שכבת הפרדה של 60 סנטימטרים בין המרפסות לבין חדרי האירוח שמולאה בלבני איטונג גדולות – מחסום פיסי בפני מעבר חום מהמרפסות אל הבית, עיטוף של הבית בבידוד שעם אנכי, חלונות בעלי זגוגית כפולה, ובתווך חומר מסנן קרינה. פרטים אלה, לצד פרטים רבים אחרים, הופכים את הבניין הזה לחד פעמי בנוף הארצישראלי".
סבב השימור הנוכחי הוא תולדה של תהליך תיעוד ומחקר מקיף שערך גנזך יד ויצמן בשיתוף עם איל. תהליך זה הסתיים ב-2014 וכלל איסוף תצלומים, חשבוניות, תוכניות אדריכליות והתכתבויות של משפחת ויצמן עם האדריכל מנדלסון ("הם התכתבו המון בהודעות טלגרפיה, ממש כמו וואטסאפ. האחד שולח מברק היום והשני עונה לו מחר", מספרת אייל). המידע ההיסטורי הרב שנאסף חשף פערים בין מצבו הנוכחי של הבית לבין התכנון והביצוע המקוריים. מלבד הטיח שוחזרו בעזרת תצלומים היסטוריים הריצופים המקוריים בקומת הקרקע, שהוחלפו ב-1978. בנוסף, הבריכה בחצר הפאטיו מולאה במים כך שהמגדל וגרם המדרגות הלולייניות במרכזו משתקפים במימֶיהָ – רכיב חשוב בחזון של מנדלסון. מילוי הבריכה התאפשר לראשונה מאז הפך הבית למוזיאון, באמצעות הגבהת הקרקעית והקטנת נפח הבריכה בהתאם לתקנות הבטיחות.
"הסיפור הוא לא רק הבית עצמו", אומרת איל. "הסיפור הוא האחוזה כולה, שכוללת גן מרהיב המשתרע על פני קרוב ל-50 דונם, גם הוא תוכנן בידי מנדלסון. בנוסף, האחוזה כוללת את 'בית השומר', או 'השער', ואת 'בית הבאר'. את כל אלה תכנן מנדלסון עם הקמת הבית". אלו, ככל הנראה, יהיו יעדיו הבאים של פרויקט השימור הנמשך באחוזת ויצמן.
עם פתיחתו מחדש יתקיימו בבית ויצמן סיורים ופעילויות לקהל הרחב על ידי "יד חיים ויצמן", ובכלל זה מגוון תכניות חינוכיות המותאמות לשכבות גיל שונות – מבתי ספר יסודיים ועד תלמידי תיכון – בעברית, באנגלית ובערבית. בנוסף, הבית ייפתח לראשונה לכנסים ולאירועי חברה ייחודיים. מלבד המראה המחודש תתלווה השנה לסיורים בבית משמעות היסטורית מיוחדת, עם ציון 100 שנה להצהרת בלפור, לאור התפקיד המרכזי שמילא ד"ר חיים ויצמן בגיבוש ההצהרה.
שעות הפעילות: ימים א'-ה' בשעות 8:00-16:00 (מומלץ להגיע חצי שעה לפחות לפני מועד הסגירה). כל הביקורים בתיאום מראש בטל': 089344499.
