נהג המרוצים ראם סמואל, פעמיים אלוף ראלי צרפת ובעל חברת PRODRIVE בראשון לציון, הביא לארץ חידושים מסעירים בתחום המוטורי ואיפשר לבעלי הדחפים לנהיגה אתגרית להיכנס למכונית מרוץ אמיתית ולזגזג בספיד בין מסלולי קונוסים. סמואל גם ייסד את אליפות הארץ למרוצי מכוניות, שתתקיים לראשונה בישראל 2018, והכי חשוב מבחינתו: הוא כבר אימן אלפי נהגים ישראלים להתנהלות נכונה ובטוחה יותר על הכביש.
סמואל, בן 53, נשוי + 2, זכה בראלי צרפת בשנים 1994 ו-1997. את חברת PRODRIVE הקים ביחד עם גידי קרונין, נהג מרוצים בעצמו שגם היה אלוף מרוצי מסלול בטורקיה בשנת 2008. השניים מושכים את בעלי הדחף לנהיגה אתגרית להגשים חלום, ועורכים מדי שנה תחרות פתוחה בעלות סמלית, כשהמנצח לוקח אתו הביתה את הפרס הגדול – מכונית מרוץ.
ראם סמואל (צילום: ארתור פורר)
סמואל: "גידי ואני אימנו קרוב ל-5,000 איש בשנה האחרונה. ההשתוללות עם האוטו היא לא היתרון הגדול, מה שחשוב הוא ההזמנות ללמוד איך נוהגים. רוב מי שמגיע חושב שהוא יודע לנהוג, אבל אחרי כמה ניסיונות הם מגלים שיש טובים מהם והם חוטפים בראש. אז הם נחלקים בצורה מובהקת לשניים: אלו שנעלמים בתירוצים כמו 'היה לי יום לא טוב", 'זה לא פייר' או 'המכונית לא הייתה טובה', ואלו שרוצים להישאר ואומרים 'יש לי מה ללמוד'. הם גם אלו שממשיכים בתחרות".
את התחרות מלווים המדריכים המקצוענים מהצוות של ראם וגידי, שעברו מסלול הכשרה ממושך מידי השניים. "רוב אלו שמתחילים את ההכשרה נושרים", מודה סמואל. "מי שלא פתוח ללמוד ולהשתנות, מי שמקובע ומלא באגו, נושר באופן אוטומטי".
ראם סמואל (צילום: ארתור פורר)
רומן, מדריך בן 30 במקום, אומר: "ההכשרה כאן לימדה אותי הרבה יותר מנהיגת מרוצים, היא שינתה לי את החיים. מאז אני מתמודד טוב יותר בכל התחומים, וגם אשתי תעיד על כך. למדתי להבין מתי אני צריך לשנות בעצמי משהו ולמדתי לא לוותר".
בין היתר, ראם וגידי מלווים נהגי מרוץ מקצועיים בתחרויות בינלאומיות מעבר לים , עורכים מחנות אימונים בחו"ל, ואף עובדים עם חברות גדולות במטרה לקדם נהיגה בטוחה. סמואל: "במייקרוסופט הפחתנו תאונות דרכים ב-70 אחוז, ובחברות גדולות אחרות בעשרות אחוזים".
סמואל, שיודע מה זה להיות אלוף ומה זה דורש, עורך הרצאות בנושא. במפגש איתו הוא מזקק את התובנות שלו למשפט המפתח: "בכל תחום בחיים יש אך ורק דבר אחד, אבל אחד בלבד, שמבדיל בין אלוף לבין לא אלוף. אלוף הוא מי שמוכן ליפול אין סוף פעמים ולקום ולהמשיך הלאה. התחרות היא אך ורק עם עצמך".
באליפות השנייה שבה סמואל ניצח בצרפת, קרה לו מקרה שכמעט וגרם לו להפסיד את התחרות. לדבריו, עד היום כשהוא נזכר בכך הוא דומע. "תראי אותי, אני גבר בן 53 ובוכה כמו ילד בן שלוש. בעצם כולנו ילדים בני שלוש, אנחנו רק צריכים ללמוד איך לתעל את עצמינו".
מה קרה באליפות ההיא שגורם לך לבכות מהתרגשות עד היום?
"תחרויות הראלי נפרשות על פני כמה ימים והניקוד מצטבר. לא תמיד זה שמגיע ראשון לקו הגמר הוא המנצח, אלא מי שצבר הכי הרבה נקודות. באליפות הזו הייתי במקום הרביעי וכל מה שהייתי צריך בשביל לנצח את התחרות הוא להגיע חמישי. לפני היה נהג ששנאתי. ראיתי בו אויב מושבע שלי. פסיכולוג הספורט שעבד איתי הזהיר אותי שלא לנסות לעקוף אותו, כי הייתי זוכה באליפות גם בלי זה. האגו שלי רב עם שיקול הדעת ובסוף לא יכולתי להתאפק. עקפתי אותו ותוך כדי כך שברתי את תיבת ההילוכים. לרוב, כשתיבת ההילוכים נשברת האוטו גמור והמרוץ אבוד. אני זוכר שישבתי באוטו ובכיתי ואמרתי לעצמי 'אתה כזה מטומטם, הפסדת אליפות בגלל אגו מטופש, הניצחון כבר היה בידיים שלך'. למזלי הצוות שם עשה נס ותיקן את האוטו. בסוף הצלחתי לסיים את התחרות וזכיתי מקום ראשון, אבל אני לא אשכח את הלקח הזה כנראה לעולם".
ראם סמואל בימים התחרותיים
מה היה הלקח, לשים את האגו בצד?
"מה שחשוב הוא שאתה נותן את המקסימום שלך. יש מקום לאגו ולרצון להגיע ראשון, אבל השילוב בין האגו לבין הניצחון הוא הכי עדין ומורכב שיש. אם האגו יוביל, אתה תפסיד. הרצון לנצח הוא לא לנצח אחרים, אלא את עצמך. האגו נותן את הסטרטר, אבל למדתי שהוא לא שולט בי אלא אני בו. ניצחון לא מושג על ידי אגו. ניצחון מושג כשאתה נותן את כל מה שאתה יכול".
ניצחון לא מושג על ידי אגו. ראם סמואל בימים התחרותיים
מה הייתה נקודת התפנית בקריירה שלך, מתי בעצם הפכת לאלוף?
"בשנת 93 השתתפתי ב-10 מרוצים והובלתי בשמונה מהם. לא ניצחתי אף לא באחד ואז הבנתי שמשהו אצלי בפנים לא עובד. הבעיה היא לא בטכניקה, לא באוטו, לא בצוות, אלא בי. פניתי לאוהד מעוז, הפסיכולוג שליווה את יעל ארד ואורן סמדג'ה. אמרתי לו 'אני רוצה שתעזור לי'. הוא שאל אותי במה ואמרתי 'אני לא יודע, אם הייתי יודע לא הייתי פונה אליך'. הפסיכולוג אמר 'אני לא מבין כלום במרוצי מכוניות, אבל למען האמת אני גם לא מבין בג'ודו, אני מבין באנשים'. ככה התחלנו לעבוד".
מה שינית בעצמך?
"עבדנו על ניקיון פנימי – שאני אף פעם לא מתחרה עם אף אחד, יש לי רק תחרות אחת והיא עם עצמי. התחרות הכי קשה היא מנטלית. תמיד נהגים הולכים על שיפור הטכניקה, הכרת המסלול, אבל זה לא מה שבסוף קובע. בשנת 94, כשניצחתי בראלי, הפסיכולוג אסר עלי להסתכל על לוח התוצאות בסוף היום של המקצה הראשון. בסוף היום הרי התוצאות של כולם מופיעות על הלוח, אז אני הייתי סוגר את חלונות האוטו ומכסה את עצמי עם הקסדה, כדי לא לראות תוצאות של אחרים ולהתמקד רק בעצמי.
"צמיחה היא הדבר הכי יפה וחשוב שיש. היא מתרחשת כששוברים הרגלים בשביל להשתפר. פעם הייתה בי המון יהירות, פשוט חשבתי שמגיע לי ונורא הייתי מתרגז כשלא הייתי מקבל את מה שרציתי. עדיין יש בי יהירות, אבל עכשיו אני יודע להאיר עליה בפנס ולא לתת לה לשלוט בי, אלא להתמקד רק ברצון להשתפר".
ראם סמואל (צילום: ארתור פורר)
ואיך התחושה להיות אלוף?
"זה שזכיתי בגביע עושה אותי טוב מאחרים? לא, זה קשקוש. מה שעושה אותי אלוף הוא שאני כל הזמן חותר למקסימום שלי בכל תחומי החיים, וזו הצמיחה. בהגדרה כמשתפרים מרגישים טוב יותר ונהנים יותר. תמצאי לי בן אדם אחד שהשתפר באיזה תחום שחשוב לו ואחר כך הוא אומר שהוא נהנה פחות. החיים הם רוחביים, אני לא יכול להיות אבא חרא ונהג מרוצים או מדריך טוב. אני חותר בכל לעשות את הכי טוב שלי. הדבר הכי גדול שקרה לי בתחרויות הוא שהבנתי מה זה באמת להיות אלוף. היום הייעוד שלי הוא להיות מדריך, מורה דרך לנהיגה אתגרית ולתפיסת החיים שלי. יום שבו אני יודע שעשיתי משהו טוב למישהו הוא יום שבו אני שמח".
ראם סמואל
