הוא רק בן 23, אבל הספיק לשחק בלא פחות מארבע יבשות. ההישג המרשים הזה שייך למאור פיינשטיין, שוער צעיר אשר נולד וגדל ברחובות ומשחק כיום בליגת המכללות של ארצות הברית, במדי קבוצה מניו-יורק, עד שיסיים את התואר במנהל עסקים.
כאמור, עבור פיינשטיין מדובר ביבשת הרביעית שבה הוא משחק כדורגל. את דרכו הוא החל במכבי סידני שבאוסטרליה, עבר לאקדמיה של ריאל ויאדוליד הספרדית, התחנה השלישית שלו הייתה במחלקת הנוער של בית"ר ירושלים אליה הגיע בגיל 16, ועל מנת להצטרף אל ליגת המכללות נאלץ השוער לעזוב את בית"ר ירושלים ולשחק בקבוצה לא מקצוענית, ועל כן בחר לשחק בבני יצ'אלאל מרחובות.
מאור, לטובת אלה שעדיין לא מכירים. ספר קצת על עצמך. איך זה שעשית כזה סיבוב ברחבי העולם?
"נולדתי ברחובות. בגיל שמונה המשפחה טסה לאוסטרליה ושיחקתי שם. בגיל 14 חזרתי לארץ ושיחקתי במכבי רחובות, כהכנה לספרד – שם שיחקתי באקדמיה של קבוצת ויאדוליד. אחרי שנתיים חזרתי לארץ, לבית"ר ירושלים, שם הייתי בנערים א', בנוער ובסגל הבוגרים. אחרי הצבא יצאתי לניו-יורק, שם אני משחק בשלוש השנים האחרונות כחלק ממכללת YU".
בארץ שיחקת יחסית בקבוצות קטנות. לא בער בך להשתלב באחת מהקבוצות הגדולות?
"הייתי במשך שלוש שנים בסגל הבוגרים ובקבוצות הנוער של בית"ר ירושלים. כרגע אני סטודנט לתואר במנהל עסקים בניו-יורק ואחרי התואר כל האופציות פתוחות. אני חושב להיכנס לדראפט של ה-MLS".
איך הרגיש לך המעבר הזה בין הליגה המקומית לליגה הספרדית?
"היה לי מאוד נורמלי וטבעי אחרי שעזבתי לאוסטרליה. למדתי לחיות לבד ולמדתי שהקריירה זה מעל הכל. צריך ללכת אחרי החלומות. בהתחלה תמיד קשה, אבל המשפחה באה כל שלושה חודשים לצפות במשחקים. חוץ מזה, ספרד זה רק ארבע שעות טיסה, אלה לא מרחקים גדולים בשבילנו".
לא מתרגש מהמרחק. מאור פיינשטיין (צילום: דניאל ללום)
כמי שכבר חווה ספורט בכל פינה בעולם כמעט, מה ההבדלים בין הארץ לחו"ל?
"יש הרבה הבדלים. קודם כל בגישה, בראייה לעתיד. הם לא מסתכלים אם אתה שחקן טוב לשנה הזו, אלא אם אתה שחקן טוב לגיל 18 או 19 ואם יש לך עתיד. האימונים הרבה יותר אינטנסיביים, לפחות פעמיים ביום באקדמיה, בעוד בארץ יש אימון אחד עם הקבוצה. בנוסף, יש מאמן כושר שעובד צמוד אליך, תזונאי ומאמן שוערים. בספרד בונים את הבניין מלמטה למעלה, בארץ בונים מלמעלה למטה. גם באוסטרליה שינו את הגישה כלפי הכדורגל לפני עשר שנים והפכו לליגה מקצועית".
אם הייתה לך יכולת השפעה על הכדורגל הישראלי, מה היית מייעץ?
"אם הייתי יכול לייעץ לכדורגל ולספורט הישראלי בכלל, הייתי מסכל לטווח הארוך ולא על העכשיו. התוצאות של היום לא צריכות לעניין אף אחד. מה שצריך להיות מעניין בספורט בארץ זו הנבחרת הבוגרת, המדליות האולימפיות, נבחרת הכדורסל. בשביל זה צריך להשקיע בנוער לטווח הארוך ולא להסתכל מה טוב עכשיו לקבוצה".
איך לדעתך אפשר לעשות את זה בפועל?
"פשוט לשנות גישה. למשל להוריד לחץ מהמאמנים, לתת להם ביטחון וגיבוי ולהסביר להם שזה בסדר אם מפסידים כל שבוע כל עוד אתה עובד נכון ובונה קבוצה שבעוד שנתיים שלוש תוכל להתמודד ברמות הכי גבוהות, גם מבחינה מנטלית וגם מבחינה טכנית".
בימים אלו נערכים משחקי המכבייה ה-20, ופיינשטיין לוקח בהם חלק כשוער הראשון של הנבחרת האוסטרלית.
איך הגעת לשחק בנבחרת אוסטרליה?
"הגעתי לנבחרת אוסטרליה דרך הכוח סידני. מכרים בסידני הכירו אותי ושלחו אותי למבחנים מניו-יורק לאוסטרליה. היו שם מחנות אימונים עם מאמני השוערים הכי טובים באוסטרליה".
כל האופציות על המדף. מאור פיינשטיין (צילום: דניאל ללום)
לא מוזר להגיע לארץ ולשחק בנבחרת שהיא לא ישראל?
"כרגע אין איזושהי אופציה אחרת, אבל הכל על המדף. אם אקבל חוזה מקבוצה בארץ, בליגת העל, יכול להיות שאגיע. אולי אבחר בדראפט ה-MLS, גם זה יכול להיות. יש גם כמה אופציות עסקיות שאני לא פוסל אותן. נחשפתי בניו יורק לקהילה היהודית החזקה".
יש לך שאיפה לשחק בעתיד בנבחרת ישראל?
"לא. כרגע אני לא חושב שאני יכול לשחק בנבחרת הבוגרת וכבר עברתי את הגיל של האולימפית. אם אני אגיע לארץ, אקבל את הבמה ואצבור ביטחון, אולי זה יקרה. אני אף פעם לא פוסל שום דבר".
