לפני כשבועיים, בתום הניצחון של מכבי שעריים בחוץ על מ.ס דימונה בתוצאה 2:1, הרבה מאוד לחץ השתחרר בקבוצה הרחובותית שהצליחה לשרוד בליגה א' דרום עונה נוספת. בין כל החגיגות והשירה האדירה בדימונה, אדם אחד אופטימי שספג קללות רבות במהלך העונה ידע שהוא הצליח לעמוד במשימה. מאמן מכבי שעריים, שלומי עמר, השאיר את הקבוצה בליגה באחת העונות המוזרות בתולדותיה, עונה שבה כלל לא היה בטוח בקיץ שעבר אם יהיה סגל שיוכל לעלות לכר הדשא במחזורים הראשונים. כעת, בראיון סיכום, מודה עמר כי הוא האמין לכל אורך הדרך בדרכו וביכולת של שחקניו להישאר בליגה.
עמר: "עברנו עונה מורכבת ולא פשוטה מן הסתם. להתחיל עונה במינוס או בלי לדעת לאן הולכים זה אף פעם לא דבר קל".
כשהגעת כבר היה ידוע שהמצב הכספי העונה יהיה לא קל. האמנת שתצליח להשאיר את הקבוצה בליגה?
"אם האמנתי? אם לא הייתי מאמין לא הייתי מגיע למכבי שעריים. ישבתי עם ההנהלה לפני פתיחת העונה והבהרתי את הכל. באופי שלי, איפה שקשה אני פורח ואיפה שאנשים פסימיים אני אופטימי, אז דווקא ברגעים הקשים האמנתי. ואל תשכח שעברנו עונה מורכבת מכל הבחינות".
גם האנשים האופטימיים ביותר לא יכולים להתעלם מהמציאות. כבר היו שבועות שנראה היה שהקבוצה בדרך לליגה ב', לא היו לך נקודות שבירה באותם רגעים?
"היו כמה נקודות שבירה, כביכול, אבל אני לא קורא להן ככה".
הסגל שלך הורכב מהרבה שחקנים צעירים לצד כמה שחקנים ותיקים. קל יותר או קשה יותר לאמן קבוצה כזו?
"יש לנו אוסף של שחקנים צעירים שלחלקם זו אפילו העונה הראשונה בליגה א', וזה לא היה קל להרים את חדר ההלבשה אחרי משברים. ההבדל בין שחקנים ותיקים לשחקנים צעירים הוא בשיטת האימון. צעירים צריך לאמן, את הוותיקים צריך לנהל. זה גם ההבדל הגדול ביננו לבין הקבוצות עם השמות והתקציבים".
אתה רואה עתיד ורוד לשחקנים הצעירים שטיפחת השנה?
"אם הם יעבדו קשה ולא יהיו "הישראלי הטיפוסי" שמסתכל רק על הרגע הנוכחי, אין לי בכלל ספק שהם יצליחו".
איזה משחק מהעונה הזו זכור לך במיוחד?
"היו כמה משחקים מוצלחים. אני אזכור דווקא את המשחק הראשון שלנו בקרית גת, שם עשינו ניצחון גדול בעשרה שחקנים. ראיתי חבר'ה צעירים, ממש שחקני נוער, שבאים כדי להילחם ולהוכיח את עצמם. שם הבנתי שאנחנו עוד נדבר בליגה הזו".
רוצים להישאר מעודכנים?
הייתם לאורך שלבים רבים של העונה בסוג של רכבת הרים בין החשש מהירידה להצלחה מפתיעה. בשלב מסוים אפילו הפלייאוף העליון כבר נראה באופק. מה קרה בסופו של דבר, שמנע מכם להתברג בפלייאוף העליון?
"המשחק הכי שפל, אם אפשר בכלל לקרוא לזה ככה, הוא נגד מחנה יהודה. היינו רחוקים 2-3 נקודות מהפלייאוף העליון, הפסדנו וזה סיבך אותנו קצת בתחתית. אבל המטרה והמשימה החשובה הייתה להישאר בליגה ובזה הצלחנו. חשוב לציין שלכל אורך העונה מכבי שעריים הייתה תלויה אך ורק בעצמה. לא היינו צריכים טובות משום קבוצה. אם מ.ס. דימונה, שהיא בעלת תקציב פי 5 משלנו, ירדה ליגה, זה אומר הכל".
אי אפשר בלי מילה על האוהדים, שעשו לך חיים לא קלים. אתה מרגיש שהצלחת לענות להם?
"נכון. האוהדים עשו לי חיים לא קלים, אבל בסופו של דבר זה הקהל של המועדון, קהל שמחובר לקבוצה ואכפת לו ממנה וזו גם זכותו להביע את מה שהוא חושב. אני הייתי מנותק ועשיתי לטובת הקבוצה רק את מה שאני מאמין בו. היית צריך לראות בדימונה איזו התפרצות שמחה של שנה הייתה שם. אני מעדיף לאמן קבוצה שמקללים אותי בה מאשר קבוצה בלי קהל".
