אני מדהימה. וואו אמיתי. יש לי ציצי. גידלתי אותו לתפארת. יש בעיונת קטנה. הוא מסתיר אותי חרף העובדה שאני קרייריסטית, מגדלת שני ילדים, פאנליסטית קבועה בערוץ 10 (נלחמת על דעותיי שם), בשלנית די טובה, רקדנית מוערכת ומנהלת דף פייסבוק מיליטנטי, המדיר רגליהם של גברים מטרידים למשל. תמיד הציצי שלי יסתיר אותי. זה מה שזוכרים. הגרועות מכל הן בנות מיני, בנות חווה, שכורות לעצמן בור ונופלות בו. הן שופטות אותי על הוול שלי, מעירות לי, משתפות פעולה עם המטרידים, מבינות ללבם. הן רוצות לכסות אותי. שאעלים את הוואו שלי, שאתכנס, שאלבש בגדים ייצוגיים. אם אפשר בכלל להעלים את התמונות שלי ולהישאר בתכנים, ייטב להן.
נתבקשתי על ידי בלוגרית לעשות כך. האמת שהיא נזפה בי ולאחר שהגליתי אותה מהפייסבוק שלי, היא פנתה אליי דרך האינסטגרם והבטיחה שתהיה ילדה טובה ותפסיק להציק לי. שחררתי את החסימה. גברים מציקים ומטרידים אותנו. נשים יותר. הן חשות חובה להעיר לנו ולהן מותר הרי, כי הן נשים. זו לא הטרדה מינית, או הטרדה בכלל לדידן. לעולם לא הייתי חוצה גבול, עולה על וול של אחת מאחיותיי ומעירה לה. עניין של נימוס בסיסי. הן אינן מבחינות במעלותיי, שהרי יש לי ציצי. מודה. אני מציגה אותו לראווה. זכותי, שכן זהו גופי. נשים אלה תורמות לשיח השלילי סביב נאנסות. האם הן תרמו לפשע? שידלו? הנאנסות הן קורבן. אני המוטרדת על ידכן, קורבן שלכן. אתן קורבן שלכן ואינכן יודעות זאת. גברים רבים מציגים עצמם לראווה ברשתות החברתיות, לא ראיתי אתכן מוחות שם, או את בני מינם. אני מתלבשת צמוד, חשוף, סקסי. זו דמותי מגיל 15. כולם מכירים אותי ככזו. למה זה מציק לכן? האם תדכאנה את בנותיכן?
תמכתי בקורבן אונס. היא נאנסה בגיל 10. ילדה קטנה. לא התלבשה חשוף. הוריה החלו לכסות אותה, להקפיד על בגדיה. היא חשה שהאשמה הייתה בה. היא נאנסה שוב בגיל 16. קורבנית. הכרתי אותה אז. העצמתי אותה. לימדתי אותה להגיד "לא". היא טרקה לגברבר טלפון כשחצה גבול. התקשרה אליי מאושרת. היא סיימה בגרות בהצלחה, מתפקדת, התלוננה נגד מטריד והפכה לאדם מן המניין. כשהכרתי אותה היא נטלה כדורים רבים ושהתה במוסד סגור. הניסיון שלי מראה שכדאי לנו לחזק זו את זו, כי יש מספיק זאבים שם בחוץ. אני מפצירה בכן, חידלו לחשוף שיניים. סבבה סיסטרס?
