דן חממי
דן חממי
אי אפשר שלא לבחור בנאום נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, שבו גילה הכרה בירושלים כבירת ישראל, כאירוע המרכזי של שנת 2017. נכון שתוכנו של הנאום לא חידש לנו הישראלים שום דבר מיוחד, כי הרי עבורנו ברור מאליו שירושלים הייתה ותישאר בירת ישראל, אך אי אפשר להתעלם מכך שלאורך כל השנים נשיאים לשעבר התחמקו מהבטחותיהם להכיר רשמית בירושלים כבירתנו.
ההכרזה של טראמפ היא הכרה במציאות וזה לדעתי גם המעשה הנכון ומשהו שהיה חייב להיעשות כבר מזמן. אני מאמין שהכעס והכאוס של העולם האסלאמי יתפוגג ובעקבות ההחלטה ייתכן מאוד שזה דווקא יקדם את המשא ומתן בין מדינת ישראל לרשות הפלשתינית – מתוך הבהרה חד משמעית שבירת ישראל היא ירושלים. הגיע הזמן שהעולם הנאור ישכיל להבין שלעולם לא נוותר על בירתנו, בדיוק באותה מידה שצרפת לא תוותר על פריז כבירתה, גרמניה לא תוותר על ברלין ואנגליה לא תוותר על לונדון.
דובי סלע
דובי סלע
אירוע אישי שאזכור מהשנה הזו התרחש בקיץ האחרון. כמדריך טיולים הובלתי לרומניה קבוצה של משפחות שכולות, חברי ארגון "יד לבנים". לבקשתם הגענו לביקור באנדרטה לחללי חיל האוויר שנהרגו לפני למעלה מ-7 שנים (26.7.2010) באסון המסוק שהתנגש ביום ערפילי בצוקי הרי הקרפטים. ערכנו במקום טקס זיכרון מרשים ומרגש ביוזמת הנהלת "יד לבנים", עם החזן ישראל פרנס. כשנאמרו דברים לזכרם של הטייסים על ידי אחותו של הטייס דני גומז ז"ל, שהיה חברו של טייס המסוק דני שיפנבאור ז"ל, לא נותרה עין יבשה. הגדיל את ההתרגשות אביו של הקצין עמנואל מורנו ז"ל, שסיפר על טייס המסוק שסיכן את חייו והצליח לחלץ את גופת בנו משדה הקרב. על כך קיבל צל"ש. הטקס הזה, אי שם ברומניה הרחוקה, יישאר חרות בזיכרוני עד אחרון ימיי.
רוצים להישאר מעודכנים?
שירה אברהמי
שירה אברהמי
בחרתי באירוע ציבורי ואישי גם יחד – פרשת אלאור אזריה, שהחלה אמנם באמצע שנת 2016 אך נמשכה בכל שנת 2017 ועסקו בה ללא הרף בכל ערוצי התקשורת האפשריים. המעשה של אלאור, עמדתו לדין והרשעתו עוררו פולמוס ציבורי ויצר דיון נרחב לגבי הוראות הפתיחה באש. התגובות מתוך צה"ל ומהמערכת הפוליטית רק הגבירו את הסערה הציבורית שהתחוללה סביב הנושא. זהו גם אירוע אישי מבחינתי כפעילה דומיננטית התומכת באלאור אזריה ובמשפחתו. כמקורבת למשפחה ולאלאור עצמו, לא שקטתי לרגע כדי להשמיע את קולי, את זעקתי ואת תמיכתי ללא עוררין, בכל כוחי וללא הרף, עד הסוף שבו ניתן גזר הדין.
רויטל קבסה-פרנס
רויטל קבסה-פרנס
מבחינתי שנת 2017 משולבת עם המהפכה שבמסגרתה הקול הנשי מתעורר ובא לידי ביטוי במרחב הציבורי יותר ויותר. זו הייתה שנה שבה הקול הנשי הישראלי דיבר באופן ברור וגלוי על נושאים כגון הדרת נשים, אפליה תעסוקתית ופערי שכר, מהפיכת 'גם אני' ועוד נושאים שבהם הקול הנשי קיבל אשרור באופן ברור שלא ראינו כמותו בעבר. אני פוגשת יותר ויתר נשים שפורצות את "תקרת הזכוכית" ומהוות השראה לכולנו. נשים אותנטיות במרחב הציבורי שמצליחות לא רק לדברר את השינוי, אלא להיות השינוי בעצמן.
כבת, כאישה וכאם, אני יודעת כי המיומנויות הנשיות הן אלו אשר מכילות את אפשרויות הריפוי הגדולות ביותר עבורנו, בחברה הישראלית השסועה. אתן חשובות לנו.
