בשבת האחרונה יצאנו לשחק טניס. שני הורים, שלושה ילדים, שישה כדורי טניס ושלושה מחבטים. כמו בכל שבת חיפשנו אפשרות נעימה לבלות זמן איכות יחד קרוב לבית. לאחרונה גילינו שיש במזכרת בתיה ארבעה מגרשי טניס פתוחים לקהל הרחב בחינם (כולל תאורה בערב). הילדים שיחקו שם בעבר עם אבא והפעם לחצו שגם אני אצטרף. שבת, השמש יצאה קצת, יום טוב להרפתקאות.
אני טיפוס תחרותי, זה ידוע. אוהבת לנצח ומוכנה לעשות הרבה עבור מטרה ראויה. בגדים נוחים, נעלי ספורט, נסיעה קצרה, והגענו. זה היה אחר-צהריים קר ובהיר, המגרש היה פנוי ושקט. שיחקנו בהרכבים שונים, הורים וילדים. מי שלא עלה לשחק רץ מסביב בשמחה, עודד, או הביא כדורים.
פעם ראשונה בחיי עם מחבט ביד, עליתי למגרש ופשוט עשיתי את מה שתמיד ראיתי בטלוויזיה בווימבלדון. הילדים התגלו כמתחרים רציניים. זה היה כיף אדיר; רצתי אחרי הכדורים, זינקתי לאחור להשיב חבטה, היישרתי מבט לכדור שהגיע הישר אליי בקשת, נמתחתי בזווית טיפה מאתגרת לשמאל, שמרתי על קצב טוב, וגם פספסתי לא מעט. טניס אולי נראה ספורט אלגנטי, אבל יש בו רגעים תובעניים מאד. חצי שעה של משחק והרגשתי הרבה אדרנלין וכל שריר בגוף. בנקודות מותחות במיוחד היה נדמה שאלפי צופים מסביבנו קמים על הרגליים ומריעים.
כמו כל תחום, ספורט הוא אינסופי; אפשר לאהוד, לצפות, להשתתף או להתמקצע. אישית מעולם לא הייתי טובה בזה בבית הספר. אני זוכרת את שיעורי הספורט בקציר. קבוצת בנות צוחקות, זזות באי נוחות ועד שמתחממות ונכנסות לזה, השיעור נגמר. חמש בנות בכיתה היו ספורטיביות, טובות בכל ענף. השאר לקחו את הזמן להתאוורר קצת ולעבור בשלום את החלק של בדיקת התלבושת בהתחלה והקראת התוצאות בסוף השיעור. כשהתבגרתי, למדתי שמדובר בעולם ומלואו; לכל אדם יש כמה ענפים שמתאימים לו, או לה, ומהם אפשר להתקדם לעוד ועוד ענפים. לאורך הבגרות, אימון איטי ושקט מביא לשיפור מתמיד ומרחיב מאד את אפשרויות ההנאה.
מרוץ השישה
רוצים להישאר מעודכנים?
במיוחד בעידן שבו אנחנו יושבים שעות ארוכות בעבודה ומול מסך, ספורט עממי נחשב תרופה זולה ויעילה מאד. זו חוויה קהילתית ואישית, מעצימה רגשות חיוביים, מפחיתה לחץ ומתח, יעילה בשמירה על הבריאות. למזלי אצלי זה עניין משפחתי. התחתנתי עם מדליסט ג'ודו לשעבר, אוהד ספורט מושבע, שאפילו שכנע אותי לנסוע למשחקים האולימפיים באתונה 2004, חוויה שלא אשכח. במשפחה הגרעינית שלנו אנחנו חמישה ומתפתחים במגוון ענפים; שחקן כדורגל ב"מכבי רחובות – ילדים", ארבעה אוהדים שרופים של מכבי נתניה, שחקן כדוריד ב"עירוני רחובות", ארבעה מתאמנים באומנויות לחימה יפניות; ג'ודו ואייקידו, ארבעה חובבי אופניים, חמישה שחיינים מלידה בים ובבריכה.
רחובות הצהירה בהחלטה רשמית שהיא רוצה להצטרף לרשת ערים בריאות. 52 ערים אחרות בארץ חברות ברשת ומחויבות לעשייה. רחובות מתחממת על הקווים. הפוטנציאל העירוני ברור. הספורטק שלנו הפך עם השנים למוקד משיכה ציבורי ממעלה ראשונה לכל הגילים. המקום נעים, נקי ושוקק חיים ברוב שעות היום ובכל מזג אויר. בהשקעה גדולה התרבו בעיר שבילי אופניים ומסלולי הליכה ארוכים. במגזר הפרטי ובתמיכה עירונית נולדו קבוצות ריצה בעיר, מרכזי תנועה וספורט, רבים מהם במחירים הוגנים, בשעות נוחות ולאורך כל ימות השבוע. בקרוב יהיה לנו גם אצטדיון עירוני. כידוע, כשטוב רוצים שיהיה טוב יותר. כחובבת טניס, בתחילת דרכי, מצאתי שבערים סביבנו פתוחים לרווחת הציבור חינם מגרשי טניס גם במודיעין, בת-ים, יהוד. שמעתי שבקרוב צפויים להיבנות שני מגרשים פתוחים לקהל גם אצלנו. התוכניות קיימות. נקווה שיצאו לפועל בקרוב. אנחנו מבטיחים להגיע בשיא הכושר.
תודה לד"ר חגי לוין שהכיר לי את רשת הערים הבריאות, ולנשים שלימדו אותי בגיל 40 + שאפשר להתחיל לרוץ: איריס, דנה, לי, מירב, קרני ועדי.
יעל גוראון, ילידת העיר רחובות – דור ראשון. אמא לשלושה. שועלת רחוב ותיקה. פעילה חברתית ומומחית בנושאים של חינוך, תרבות ועירוניות חדשה.
מייל להודעות ותגובות: [email protected]
יעל גוראון (צילום: מיכאל פיש)
רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החשובות ברחובות?
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של "ערים"
הורידו את אפליקציית "ערים רחובות" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "ערים רחובות" באייפון
