יעקב אבינו, לו חי בימינו, היה מתנגד להענשה סביבתית. הרי לא כל ערבי הוא מחבל. רובם חפים מכל פשע. רובם מבקשים לחיות עמנו בשלום. עם ערבים אלה עלינו לבנות מערכת שכנות טובה. אותם עלינו לכבד ועמהם לעשות שלום. לעומת זאת, כל מחבל הוא בן מוות. הבא להרגך – השכם להרגו. אשר על כן, ממשלת ישראל חייבת לאמץ את נוהל עמלק. המשמעות: הראשון המזהה מחבל הרודף אחרי יהודי להרגו – יקדים להרגו. מרגע שהמחבל הפך לפצצה מתקתקת בן מוות הוא, וכל מי שיש בכוחו חייב לחתור למגע בכוונה להרגו. מי שכלי נשק בידו יבצע אליו ירי על מנת להרוג. אסור לתת למחבל לצאת חי מהאירוע. במידה והמחבל נוטרל ונותר בחיים, יש להעמידו לדין. על התביעה לדרוש עונש מוות".
הרב אפרים זלמנוביץ' (צילום: ניר שמול)
רבים מהמחבלים ששוחררו בעסקאות שונות המשיכו במעשי הרציחה. זה טבעם, עצם קיומם. כל עוד נשמת חיים באפם הם ימשיכו לפעול להשמדת מדינת ישראל באמצעות הטלת טרור ופגיעה בחפים מכל פשע. רק לאחרונה, יחיא סנוואר, טרוריסט עם דם על הידיים ששוחרר בעסקת שליט והפך לרב מחבלים, נבחר להנהיג את חמאס בעזה. משימת חייו לרצוח יהודים.
נוהל עמלק הוא נוהל המופעל נגד המחבלים באשר הם, והוא מתואר בצו האלוהי הכתוב בתורה: "כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור" (שמות י"ז ט"ז). השם נשבע שיחסו לעמלק תהא מלחמה ואיבה עולמית. יען כל עוד לא יימחה זכר עמלק מתחת השמים, אין שם ה' שלם ואין כסאו שלם (רש"י). כל עוד האדם לא יקפיד לקיים את חוקי המוסר האלוהי, אלא יראה את גדולתו בגבורת הזרוע, השלום לא ישרור בעולם.
זכרו ותהילתו של עמלק אינם יכולים לדור בכפיפה אחת עם המוסר האלוהי. הן הם תרתי דסתרי. כל זמן שדפי ההיסטוריה יקשרו כתרי תהילה לראשם של גיבורי החרב, כל עוד חונקי אושרו של האדם ורוצחיו לא ירדו לתהום הנשייה, יקומו עוד ועוד פושעים אכזריים שיביטו על אבותיהם הרוצחים בהערצה, וזכרם יעורר את הרצון להידמות להם במעשי אלימות וזוועה, במחשבה שכך תבוא אליהם העוצמה והתהילה.
בימינו, המחבלים תפסו את מקומם של העמלקים. כדי לבער את הרוע יש להרגם וטובה שעה אחת קודם. לא בכדי נצטווינו עם שיבת ציון והקמת מדינת ישראל למחות את זכר עמלק מתחת שמי השמים (רמב"ם). אלמלי כן לא נזכה בגאולה השלמה.
