ניתן ואפשר לחסל את הטרור. הכל תלוי בכוחות הביטחון. בעצמת הפעולות שהם ינקטו נגד המחבלים המסייעים והתומכים. בכל מקרה יש להכביד את היד על החברה הערבית עד שתקיא מתוכה כל השולח יד בנפש יהודי. הענשה סביבתית איננה מוסרית אבל פעמים שהיא הכרח בל יגונה ליצירת הרתעה ומניעת פיגועים.
יעקב אבינו עליו השלום גינה בצוואתו את בניו על שהרגו את כל הזכרים בעיר שכם. "שמעון ולוי כלי חמס מכרותיהם. בסודם אל תבוא נפשי, בקהלם אל תחד כבודי, כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו שור. ארור אפם כי עז, ועברתם כי קשתה, חלקם ביעקב ואפיצם בישראל" (בראשית מ"ט ה). יעקב אבינו מבקש להימנע משפיכות דמים שהרי כל אדם נברא בצלם. הוא גם יודע שהגאולה העתידה בא תבוא רק כאשר וכתתו חרבותם לאתים. מספרת התורה "ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב לראות בבנות הארץ. וירא אותה שכם בן חמור החוי נשיא הארץ ויקח אותה וישכב אותה ויענה. ותדבק נפשו בדינה בת יעקב ויאהב את הנערה וידבר על לב הנערה. ויאמר שכם אל חמור אביו לאמר: קח לי את הילדה הזאת לאישה" (ל"ד א').
זעזוע עבר על משפחת יעקב אחרי הפיגוע הנורא. "נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב וכן לא יעשה" (שם ל"ד ז'). חמור אבי שכם הושיט יד ליעקב לשלום וסוכם בין הצדדים שאם יתגיירו כהלכה תינשא דינה לאנס שכם. הלכו חמור ובנו שכם וכל בני העיר ומלו עצמם לשם גיור. "ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו ויבואו על העיר בטח ויהרגו כל זכר. ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב ויקחו את דינה מבית שכם ויצאו…. ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי: עכרתם אותי להבאישני ביושב הארץ בכנעני ובפריזי ואני מתי מספר ונאספו עלי והיכוני ונשמדתי אני וביתי. ויאמרו הכזונה יעשה את אחותינו" (שם ל"ד כ"ה). יעקב טוען שהשלום חשוב מהנקמה. גם חשש מנקמת הגויים על הרג הלא מעורבים.
בניו, שמעון ולוי, סבורים שללא הרתעת הגויים שהם חיים אתם בארץ ישראל, אין היתכנות לחיים משותפים בהמשך הפסוקים מעידה התורה את המציאות: חששו של יעקב הייתה לשווא, שנאמר "ויסעו ויהי חתת אלוהים על הערים אשר סביבותיהם ולא רדפו אחרי בני יעקב" (שם ל"ה ה). התגובה הקשה הרג כל זכר בשכם. לא רק הריגת האנס אלא גם אביו מכריו תומכיו פעל את פעולתו. איש לא העז יותר לפגוע או לרצוח מי מבני ישראל.
רוצים להישאר מעודכנים?
אין ספק, מדיניות ההבלגה היא החשובה. הן בסופו של יום נצטרך לחיות כאן במדינת ישראל עם הערבים. לכן, חובה לנקוט משנה זהירות לבל נפגע בחפים מכל פשע. אסור לנו לפגוע בבלתי מעורבים. לכן יעקב אבינו החריש נוכח מעשה הנבלה בבתו. הוא התנגד נחרצות לענישה סביבתית. לעומתו, בניו, שמעון ולוי, רתח דמם ובניגוד לדעת אביהם בטענה כי על מעשה נבלה זה אין לשתוק והרגו את האנס ובני משפחתו מכריו ושכניו וכל בני עירו. הרמב"ם קבע שדין מוות חל על כל הזכרים משום שהם לא הביאו את הפושע למשפט. הרמב"ן גרס שעצם העובדה שהקנו לפושע עורף מוסרי ובסיס לביצוע הפשע הנורא, הרשיע אותם ואחת דינם למות (רבנו בחיי בראשית מ"ז).
בכל אופן, אחרי רצח התינוק בעודו במעי אמו, חובה להכביד ידינו ולהורות לכוחות הביטחון לבצע הענשה סביבתית, עד כי בל יעז איש לפגע בנו. ילכו להם המסיתים והמעודדים לעזה עד שיבינו; רצח יהודים לא תסלח.
רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החשובות ברחובות?
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של "ערים"
הורידו את אפליקציית "ערים רחובות" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "ערים רחובות" באייפון
