הופעה במעברת זרנוגה בשנת 1959 (צילום: באדיבות הארכיון העירוני רחובות)
הופעה במעברת זרנוגה בשנת 1959 (צילום: באדיבות הארכיון העירוני רחובות)

זיכרונות ילדות ממעברות רחובות

בספריית רשת חוויות נפתחה סדנה שעוסקת בכתיבת זיכרונות ילדות ממעברת רחובות. הגילויים מפתיעים והצירוף שחזר על עצמו פעמים רבות בדברי המשתתפים היה "גן עדן" לתיאור תקופת ילדותם במעברה

פורסם בתאריך: 23.1.18 11:38

סדנת כתיבה חדשה נפתחה השבוע בספריית רשת חוויות, פרי שיתוף פעולה בין מנהלת חוויות בספריות, סיגל לוי בן ישי, ומנהלת הארכיון העירוני הדס אביבי. הסדנה מהווה המשך לערב סיפורי המעברות שהתקיים בהובלת הקתדרה העירונית ויוסי אלפי, איש תיאטרון, סופר מספר סיפורים ומנחה פסטיבל מספרי הסיפורים.

מיוזמות הסדנה נמסר כי הכתיבה מהווה גם סוג של תיקון, כי בעיני הילדים שגדלו במעברה היה הרבה יופי בילדות שלהם. "לעיתים היופי הזה נשכח, כי בספרי ההיסטוריה מספרים בעיקר כמה קשה היה במעברה, וכמה רעב ועוני. בנוסף לתיעוד ההיסטורי החשוב, סדנת הכתיבה מאפשרת למשתתפים לחיות מחדש את הילדות, להיזכר, לפתוח לעיתים סיפורים שנקברו בתוכם שנים ארוכות וגם לשתף אותם עם המשפחה, הילדים והנכדים שגדלו במציאות אחרת וקשה להם אפילו לדמיין איך היה לגדול אז".

כך למשל, כאשר נשאלו אותם ילדים, שהיום הם כבר סבים וסבתות, מה היו המאכלים שאהבו לאכול במעברה, ומה המאכלים שסלדו מהם, ענה אחד המשתתפים: "מה זאת אומרת דברים ששנאתי לאכול? מי בכלל התעסק אז עם כן טעים לי-לא טעים לי. שמחנו שהיה לנו מה לאכול".

מפגש הסדנה לכתיבת זכרונות הילדות מהמעברות (צילום: הדס אביבי)

מפגש הסדנה לכתיבת זכרונות הילדות מהמעברות (צילום: הדס אביבי)

 

מנחת הסדנה, מירי שחם: "הצירוף שחזר על עצמו פעמים רבות בדברי המשתתפים היה "גן עדן" לתיאור תקופת ילדותם במעברה. איזה מין גן עדן זה היה? מרחבים, חופש, טבע, אוהלים ומאוחר יותר צריפים. מתפרק ונבנה. החיים רוחשים, הצורות לעולם אינן קבועות: סמרטוט בד מגולגל לכדי כדור משחק. ארגז עץ פשוט מצמח ארבעה גלגלים. קרש שהושלך הופך לשרפרף, סדין נעשה וילון. מטמורפוזות של חומר שמשקפות את הגלגולים שעברו האנשים. היסוד החמקמק הזה של הארעיות, שמוציא מבוגרים מדעתם, הוא אהוב ביותר על ילדים ולכן המעברה הייתה ממלכתם של הילדים. אילו היו נותנים לילד הרפתקן יד חופשית לתכנן שכונה מתוך חזיונות דמיונו הקודח, קרוב לוודאי שפרי התכנון שלו היה מזכיר מעברה, כי לחיות במחנה קיץ תמידי זו פנטזיה ילדותית שרירה וקיימת, זהו גן העדן.

"ילדי המעברה אמנם שמעו את הוריהם לוחשים זה לזו לחישות מודאגות בענייני פרנסה, אבל תמיד היה משהו מעניין יותר לעשות מחוץ לאוהל או לצריף – לבדוק אם התותים על העץ כבר הבשילו, להתפלח לקולנוע, לשחק תופסת עם החברים. בגן עדן הזה המקלחות היו ציבוריות והמים היו קרים. את כלי האוכל המלוכלכים, העשויים פח, נהגו להדיח בברזייה המשותפת, שאריות המזון סולקו באמצעות שפשוף הכלים בחול. רבים טיפחו גינת ירק קטנה סביב האוהל, גידלו עגבניות, כרוב, גזר ועוד. נאחזו בקרקע בלי הורה היאחזות, מנסים להיטיב את מצבם ככל שהתאפשר. הילדים מספרים על חיים רוויים בהרפתקאות, הרפתקה כדרך חיים, ההורים בקושי היו בתמונה".

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"ערים"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר