בראיון שמלווה בסערת רגשות מסביר זמר רחובותי מוכר על השתלשלות אירועים מצערת שגרמה, לדבריו, לקרע משפחתי ולהפסקת הקריירה המוזיקלית שלו, על רקע הצורך בטיפול בהוריו.
"הכל התחיל לפני כחמש שנים", פותח הזמר. "אמי התקשרה אלי בשעות הערב וביקשה ממני להגיע בדחיפות אל ביתה. כשהגעתי היא סיפרה לי שאחותי הקטנה הכתה את בתה עד זוב דם. כילד סבלתי מהתעללות פיסית ולא יכולתי לסבול את המצב הזה, שהאחיינית שלי מוכה. צילמתי את צווארה, הלכתי עם התמונות למשטרה והגשתי תלונה נגד אחותי הקטנה. היא זומנה לחקירה בתחנת המשטרה ובהמשך רשויות הרווחה נכנסו לתמונה וביצעו מעקב אחר הנעשה בסביבתה. אחותי ואני לא דיברנו מאז המקרה הזה במשך כשנתיים, עד שיושרו ההדורים. לאחר שיישרנו את ההדורים אותה אחיינית עברה להתגורר בבית הוריי, מאחר ואחותי והגרוש שלה סרבו לקבלה".
לדברי הזמר, בשלב זה מצבם הבריאותי של ההורים הדרדר, ואז גם החלה הסאגה סביב הבעלות על ביתם: "כשמצבם הבריאותי של הוריי הידרדר הצעתי לאחיי שנרכוש עבור ההורים דירה בבניין עם מעלית. הם סרבו להצעתי, מלבד אחי הגדול, ומשלא הגענו להסכמות נאלצתי לדחות את המהלך. באותה תקופה אחיינית שלי, שכבר הפכה לנערה, המשיכה לגור בבית הוריי. זאת עד ליום בו נודע לי כי היא הכתה, לכאורה, את אבי וניבלה את פיה על אמי. הגעתי נסער אל בית הוריי וביקשתי ממנה לעזוב את הבית. היא סירבה לדרישתי ואמא שלה, אחותי הקטנה, החלה לגדף אותי. מכאן נפתחה מריבה למי שייך הבית".
במה התבטאה המריבה?
"כשהתפוצץ בבית ההורים צינור מים, ביקשתי עזרה מאחיי. אחותי הקטנה ואחי הגדול השתתפו בתיקון הצנרת, אולם אחותי הגדולה סירבה בטענה קטנונית שיכלתי לשאול אותה על כך קודם לכן. בסופו של דבר התיקון המתבקש עלה 18 אלף שקלים, שמתוכם שילמתי את הרוב. באותה התקופה הייתי מיופה כוח בחשבון הבנק של הוריי, לבקשתם, מאחר והם כבר לא יכלו להגיע אל הבנק בכוחות עצמם ולבצע פעולות בחשבונם. כמו כן עזרתי להוריי כלכלית במשך 15 שנה על בסיס קבוע, מבלי לבקש כלום מאף אחד.
"בשנה שעברה חלה החמרה במצב הבריאותי של אמא. היא נכנסה ויצאה מבית החולים לעיתים תכופות, עד שלצערי היא חטפה אירוע מוחי קל. זה היה באוגוסט אשתקד. היא אושפזה במשך שבוע ימים בבית החולים ולאחר מכן השתחררה אל ביתה. כשהגעתי לבקרה מצאתי על השולחן דף תדפיס של ישראכרט ובו חיובים של אלפי שקלים שלא קשורים לאמא. לפי החיובים והמקומות הבנתי שהאחיינית שלי ככל הנראה גנבה, לכאורה, סכום כולל של 15 אלף שקלים במשך שנה שלמה. חייגתי לאמא שלה שהתחייבה להחזיר כל שקל שנגנב, לכאורה, אך למעשה מלבד 3,000 שקלים לא הוחזר הסכום. כל הסיפור הזה נודע לאמי שנכנסה למועקה גדולה. שבוע לאחר מכן קבעתי לה תור אצל נוירולוג, אך לצערי באותו בוקר התקשר אלי אחד השכנים ובישר לי כי אמא לא פותחת את הדלת. הגעתי ומצאתי אותה יושבת לאחר שחטפה אירוע מוחי קשה. פניה היו מעוותות, עיניה נטו הצידה והיא לא הגיבה. הזמנו אמבולנס ופינינו אותה אל בית החולים קפלן בדחיפות. בבית החולים בוצעה בה החייאה ומשם היא הועברה לטיפול נמרץ בבית החולים בלינסון, שם היא שהתה כחודש במחלקה לטיפול נמרץ. כנגד כל הסיכויים היא הצליחה לשרוד והועברה למחלקה פנימית, ומשם התחיל מסע ייסורים נוסף".
הכוונה למלחמה בבירוקרטיה?
"גם. התחלתי להגיש טפסים למשרד הבריאות, כדי להעביר את אמא למחלקה לשיקום נשימתי בבית החולים הרצפלד שבגדרה. לצערי נדחיתי פעם אחר פעם. בכל הזמן הזה אחיותיי באו מדי יום לשבת ולבכות ליד מיטת אימנו, ורק לאחר כחודשיים היא הועברה להרצפלד. לתדהמת כולם אמא נגמלה מהקטטר ועם השיפור במצבה גם ניתקו אותה מצינור ההנשמה. בשלב הזה אחותי הגדולה הגיעה לבקר אותה לעיתים רחוקות יותר ואז, תוך כדי האשפוז, ללא כל בושה, מגיעה האחיינית שלי לביקור. פניתי אל בית המשפט וביקשתי להרחיק אותה, משום שלדעתי היא תרמה לא מעט למצבה הבריאותי של אמא. השופטת אישרה לי את הצו והורתה לה להגיע לבקר רק בליווי מפקח מבוגר, ובהתאם להסכם שנערך אצל עורך דין. בחודש מרץ אמא הועברה לשיקום בבית החולים בבאר יעקב, התחלנו תהליך שיקום של חודשיים ובמהלכו שוב הדרדר מצבה. גילינו במקרה שהיא מקבלת תרופות פסיכוטיות, לטעמנו ללא כל הצדקה. על כך הגשנו תביעה נגד משרד הבריאות, משום שאפילו לא יידעו אותנו על כך. הסתבר שאמי הולעטה בכדורים פסיכוטיים עוד מבית החולים בלינסון וכשעלינו על זה היה קצת מאוחר מדי".
מדוע נקלעתם לבעיות כלכליות?
"בזמן שאמא אושפזה שהיתי ליד מיטתה כל יום, ובמקביל דאגתי לתחזק את הבית שבו אבא נשאר באותה העת. הזמנתי לו עובדת זרה שתסייע בשגרת חייו, כי אני כבר הרגשתי שאני לא עומד בנטל לבד מול כל העולם. אז גם נודע לנו שבעקבות הפינויים של אמי באמבולנסים נוצר חוב של למעלה מ-3,000 שקלים, עבור 12 נסיעות. אחיי סרבו להשתתף בנטל הכספי ולבסוף אחיין שלי ואני שילמנו את הכל. בינתיים אמא הועברה לאסף הרופא כשמצבה מוגדר קשה עם דלקת ריאות חריפה, קשיון בגופה והיא אינה יכולה להזיז את גפיה התחתונות. בבית החולים היא קיבלה טיפול ומצבה התייצב מעט, אך נתקלנו בסירוב מצד בית החולים לבצע ניתוח כירורגי בגרונה. לבסוף, לאחר שכנועים מול הנהלת בית החולים ופניות לשר הבריאות, הסכימו הרופאים לבצע את הניתוח המיוחל. לאחר מכן מצבה השתפר, היא החלה שוב לנשום בכוחות עצמה, יכולת הדיבור חזרה אליה והתחלנו בהכנות לשובה הביתה".
מתי הפכת למיופה הכח שלהם באופן רשמי?
"לאחר אבחון פסיכיאטרי שנעשה לאבא ואמא, החתמתי אותם על ייפוי כוח נוטריוני בהסכמת אחי הגדול ובנוכחות אחותי הקטנה. אחותי הגדולה סירבה לכך. אנחנו, האחים, הבנו שאין ברירה וחייבים להעביר את ההורים לדירה מושכרת עם מעלית, מאחר והם התגוררו כל חייהם בקומה שניה ללא מעלית. כמיופה הכוח בבנק וכנציג ההורים חתמתי על מכירת הדירה שלהם וחתמתי על שכירות דירה חלופית בקרבת מקום. התחלתי בהליכים מול השלטונות, כמו דיווח על החמרה במצבם הבריאותי לביטוח הלאומי, משרד ההגירה, משרד המשפטים ועוד. הזמנתי יחידת טיפול לאמא, הכוללת פיזיותרפיה, ריפוי ועיסוק, התחלתי בקניות, רכשתי רהיטים חדשים לביתם ועוד כהנה וכהנה, כשכמובן שהכל נעשה בכוחות עצמי. אפילו ביום מעבר הדירה מצאתי את עצמי מעביר את הדירה עם בני ועם אחיין שלי בלבד. כשחשבתי שהגעתי למנוחה ולנחלה הסכמנו, אחיי ואני, שמעבירים להורים לחשבון הבנק 500 שקלים כל אחד כדי לעזור להם. מאחר והעובדת הזרה החלה לטפל גם באמי היה עלינו להוסיף לה עוד 1,000 שקלים בשוטף, ותוספת של 300 שקלים על פי חוק עבור כל שבת שהיא נשארה. ביקשתי מאחיי להשתתף רק בכיסוי השבתות, אך נעניתי בסירוב על ידי שניים מהם".
רוצים להישאר מעודכנים?
מה עשית?
"הצעתי אלטרנטיבה: במקום לשלם על השבתות, נערוך יחד תורנויות ונסעד את הורינו בעצמנו. גם להצעה זו סורבתי ומצאתי את עצמי מקלח עם הפיליפינית את אמי בשבתות. לפני כחודש, לאור המתחים בין האחים על חלוקת הנטל בעזרה להורים, אבא חתם על מסמך שמנשל אותי מייפוי הכוח שניתן לי. זה נעשה כשהוא בגיל 86, ללא בדיקה פסיכיאטרית. כתוצאה מכך איני יכול לבצע יותר פעולות בחשבון הבנק שלהם, לא מסוגל לבצע פעולות מול השלטונות, לא יכול לטפל בתשלומים שוטפים של תחזוקת הבית. בינתיים נצברים חובות ונדחים טיפולים שאמא הייתה צריכה לעבור. השיא היה לפני כחודש, כשהתקשרו אלי מאגף הרווחה של השירותים החברתיים וקראו לי לשיחה. שם אמרו לי שאבי התלונן שהתעללתי בו. עובדת הרווחה הבינה שהתלונה לא אמיתית, מאחר והיא מכירה את סיפור המשפחה ויודעת שאני סועד את הוריי זמן רב. כששאלתי את אבי על כך פנים מול פנים הוא הכחיש שהיו דברים".
מה קורה היום?
"היום אני נתון לחסדיו של אבי. ברצותו ירד לבנק להוציא כסף לקניות לבית, לטיפולים ולתחזוקה, וברצותו יסרב. אבי מעולם לא תחזק חשבון בנק. אמא הייתה אחראית על כל כלכלת הבית, כולל חשבונות הבנק. פניתי לרווחה ולרשויות כי נוצר מצב אבסורדי ומקומם שגורם סבל לכולם. נעניתי שעד לדיון בבית המשפט עלי להמשיך לנסות לתפעל את הבית. מלבד הגברת לאה סופר, שעובדת ברווחה ועושה הכל כדי לעזור לי, נותרתי לבד במלחמה האינסופית הזאת על כבודם של הוריי. לטענתה, גם לה אין את הכלים לסייע למצבי".
מה קורה כל הזמן הזה בחייך האישיים מבחינת העבודה, ההופעות?
"לצערי הרב הטיפול בהוריי גזל ממני את האפשרות להופיע במקומות רבים. גם נאלצתי לבטל הופעות בעל כורחי, בשל הדרדרות במצב הבריאותי של אמא. המצב בבית גם מנע ממני לשהות לצד ילדיי ולצד אשתי, שקיבלתי ממנה את כל התמיכה והגיבוי לכך. גרמתי לצער ולכאב לה ולילדיי, והכל למען ההורים. נשבעתי לאמא שלא אעזוב אותה לעולם, והנה אני חסר אונים ומוצא את עצמי נלחם ברשויות, בגופים הגדולים ובגופים המשפחתיים".
