יהודה כהן: "צריך להפעיל על נתניהו, שטוען שהטנק של הבן שלי הוכרע על ידי כפכפים וקלצ'ניקובים, לחץ להגיע לעיסקה"

על רקע חוסר הוודאות לגבי עסקת חטופים, המשך המלחמה בעזה ורגע לפני חג נוסף שבו 58 חטופינו נמקים עדיין בשבי החמאס התקיימה אמש (מוצ"ש) העצרת השבועית בכיכר החטופים.

משפחות החטופים קראו: "אנחנו קוראים מכאן למקבלי ההחלטות – אין מחיר לחטופים. עם הכל ניתן להסתדר אחרי שמחזירים את כולם הביתה. ישנם 58 חטופות וחטופים. לא 8, לא 20, ואנחנו לא נוותר, עד שכולם חוזרים. כולם שווים. יש רק ניצחון אחד, רק דרך אחת לתקומה: עסקה שתחזיר לנו את כל החטופים. עסקה שתסיים את הסיוט המוחלט".

יהודה כהן, אביו של נמרוד, החייל החטוף, אמר: "אני יודע שנהוג לומר שהחטופים זה לא עניין של פוליטיקה. אבל יש מיעוט שהפך את זה במכוון ובזדון לדבר פוליטי. מי קבע זאת? בנימין נתניהו, כן זה שטוען שהטנק של הבן שלי נמרוד הוכרע ע"י קלצ'ניקובים וכפכפים. צריך להפעיל כל לחץ על נתניהו וממשלתו לחתום על עסקה לשחרור כל החטופים, חיים וחללים, או לפנות את המקום לממשלה יותר אחראית ומוסרית שתבצע את חובה לשחרר ולהציל אזרחים וחיילים ישראלים".

אלון נמרודי בעצרת בכיכר החטופים, צילום פאולינה פטימר

אלון נמרודי, אביו של תמיר, החייל החטוף, אמר: "לא ידעתי כמה שהסיוט הנורא של חיינו יהיה ארוך כל כך. שאנו, המשפחות, נעבור התעללות קשה כל כך על ידי המדינה שלנו, מי חשוב ומי חשוב פחות. מדינה שעושה סלקציה בין החטופים, שמקריבה את חייהם של חטופים שעדיין מוגדרים בחיים ושל חטופים וחטופות המוגדרים חללים ודינם נחרץ להיעלם לעולם. אין מחיר לחטופים. עם הכל ניתן להסתדר אחרי שמחזירים את כולם הביתה. עם הכל. ישנם 58 חטופות וחטופים. לא 8, לא 20 חיים, ישנם 23 חטופים המוגדרים בחיים יחד עם 35 חטופות וחטופים אשר הוכרזו כחללים. אנחנו לא נוותר, עד שכולם חוזרים. כולם שווים. כולם".

"במלחמת העצמאות, ב-1948, כל השבויים חזרו הביתה אחרי 8 חודשים. ככה נראה ניצחון אמיתי"

שלוש נשים לגברים שעדיין בשבי נשאו דברים ביחד: שורדת השבי שרון אלוני קוניו – אשתו של דוד קוניו, לישי מירן-לביא – אשתו של עמרי מירן, ורבקה בוחבוט – אשתו של אלקנה בוחבוט.

שרון אמרה: "אני שומעת את ראש הממשלה מדבר על ניצחון ועל תקומה. המשפחה שלי שילמה מחיר כואב מאוד במלחמה הזו. הבית שלי, קיבוץ ניר עוז, עבר חורבן. בשבילנו, יש רק ניצחון אחד, רק דרך אחת לתקומה: עסקה שתחזיר לנו את כל החטופים. עסקה שתסיים את הסיוט המוחלט. כל יום שהחטופים נשארים במנהרות של עזה, כל יום שהילדים שלנו ממשיכים לשאול איפה אבא, הוא יום נוסף בו אנחנו מאבדים את הזהות שלנו. מאבדים את הערכים שלנו. מאבדים את מה שהופך את מדינת ישראל לבית, למקום המוגן שלנו. עכשיו זה הזמן לעשות עסקה. תחזירו לילדים שלנו את האבות שלהם. אל תהפכו אותם ליתומים".

לישי: "במלחמת העצמאות של מדינת ישראל, ב-1948, כל השבויים שלנו חזרו הביתה אחרי שמונה חודשים. ככה נראה ניצחון אמיתי. במלחמה הזו, שהיא כבר הארוכה בתולדות המדינה, יש לנו חטופים בעזה כבר עשרים חודשים. עד שהם לא יחזרו, כולם, לא נוכל להגיד שניצחנו. אני רוצה לפנות מכאן לחיילי וחיילות צה"ל, למשפחות השכולות, לפצועים, לאנשי המילואים. אנחנו אוהבות אתכם, אנחנו מחבקות אתכם, אנחנו מעריכות אתכם. רבים מכם פונים אליי כל הזמן ואומרים לי – בשבילנו, המטרה הכי חשובה זה להחזיר את החטופים. על זה יצאנו להילחם. על זה אנחנו חולמים בלילה ומתפללים בבוקר. אני זוכרת כל שיחה כזו, כל הודעה. תודה לכם. אנחנו קוראות מכאן לראש הממשלה – די עם המשחקים. מספיק עם הסרטונים והסיסמאות. הגיע הזמן לעסקה. למען שיקום היישובים על הגבול, למען שיקום החברה הישראלית. למען העתיד של הילדים שלנו. עסקה אחת גדולה, ולהחזיר את כולם הביתה. כבר עכשיו".

רבקה: "אני עליתי לארץ מקולומביה, באתי לכאן כי אני מאמינה במדינה הזו. כאן בחרתי להקים בית ומשפחה. אחד הדברים הראשונים שלמדתי על מדינת ישראל זה שאנחנו לא מפקירים פצועים בשטח. לא משאירים אף אחד מאחור. עכשיו, עכשיו זה הזמן להחזיר אותם. לפני שיהיה מאוחר מדי".