יזהר גינתון, תושב נס ציונה כבן 73, הוא המילואימניק הוותיק ביותר בעיר ונראה שכוחו רק מתעצם עם השנים. גינתון, אלוף משנה במילואים, משמש כמפקד יחידת הקישור לראשון לציון תחת פיקוד העורף וכמוהו – כל החיילים ביחידה הם מתנדבים. במקביל מתנדב גינתון גם במרכז לגישור והידברות בקהילה בעיר מגוריו, וכל זאת במקביל לעבודה כקצין הביטחון הארצי של בנק מרכנתיל.
לגינתון קריירה צבאית ארוכה ומכובדת. הוא השתחרר משירות סדיר בדרגת אלוף משנה בגיל 42 והשתתף בכל מלחמות ישראל מאז ששת הימים, שבה שרת כמפקד פלוגה בקרבות על החרמון. משם עבר לגולני. "הצבא הוא מקצוע, אבל אתה עושה בו תמיד מעל ומעבר, בעיקר ביחידות שדה", הוא אומר. "ביחידות שדה אתה חי במערכת שהיא כולה נתינה לעם ישראל. גם לי כחייל וכמפקד היא נתנה את מה שאני רוצה, אוהב, יודע וחושב שחשוב לעשות".
יזהר גינתון (צילום: דובר צה"ל)
החיים ביחידות שדה הקשו על חיי המשפחה?
"המשפחה שלי, אשתי וילדיי, תמיד תמכו בי והיו גאים בדרך שלי. אם המשפחה לא מאחוריך אתה לא יכול לעשות את זה, כי הם צריכים ללמוד לחיות עם המצב ולהסתגל להיעדרויות הארוכות מהבית".
אתה מרגיש שהערכים שלך השפיעו על הילדים ועל השושלת המשפחתית שאתה ואשתך הקמתם?
"לשמחתי הרבה התשובה היא כן. גם בני וגם בתי היו קצינים ביחידות קו קדמי. הנכדה שלי נבחרה כחיילת מצטיינת לפני מספר שבועות".
מה גרם לך להתנדב בפיקוד העורף?
"מלחמת לבנון השנייה הייתה אירוע מכונן גם לעם ישראל וגם לפיקוד העורף, כשבעצם הבנו שהמלחמה מתנהלת גם בעורף, ואולי דווקא בעורף יותר מכול. את המלחמה הבאה המשק ינצח, כי המשק הוא הנשק. אם העורף יהיה איתן ננצח את המלחמה הבאה. גם אלו שמולנו הבינו שבמצב של צבא מול צבא, ברזל מול ברזל, הם לא יצליחו, לכן הם הולכים על תקיפת אזרחים. אני חושב שצריך להשקיע בתפקידים של פיקוד העורף כי זהו הנושא החשוב, ולכן גם לקחתי אותו על עצמי".
ולצבא אין בעיה עם הגיל שלך בתפקיד כל כך רגיש ומשמעותי?
"בעקבות מלחמת לבנון השנייה וההבנה של חשיבות פיקוד העורף, הקימו את מערך העורף מחדש. חיפשו קצינים שיש להם הרבה ניסיון אישי, כי למעשה זהו תפקיד שצריך להצמיח אותו תוך כדי פעולה. בעורף לא הולכים עם סכין בין השיניים, אלא נדרשת הבנה וניסיון. אלו נרכשים גם במהלך השירות הצבאי, שמלמד סדר והערכת מצב. מעבר לזה צריך גם יכולת לתקשר עם אנשים שאינם חיילים ועם הרשויות. זהו תפקיד שדורש ביצוע ממשקים בין הצבא לרשויות ולאזרחים. כאן דווקא הניסיון והגיל הוא היתרון. קצין צעיר עשוי להצליח בכך פחות".
אז מהו בעצם התפקיד שלך כיום בצבא?
"אני מפקד יקל"ר, יחידת קישור לרשות. כמפקד אני צריך לראות שהרשות מוכנה למצב חירום. תפקידי לשפר את הזמן והיעילות שבה הרשות מגיבה כשיש מצב חירום, וזה לא משנה אם זו רעידת אדמה או אם נופלים טילים. אם עושים את ההכנות כמו שצריך, העורף יהיה איתן וזהו מבחן שנמדד לאורך זמן".
יזהר גינתון (צילום: דובר צה"ל)
כל החיילים ביחידה תחת פיקודך הם מתנדבים שעברו את הגיל המחייב מילואים.
"לחיילים שבאים לחתום על ציוד במילואים אני אומר בצחוק שעליהם לחתום על שלושה פריטים חשובים באפסנאות: מקל סבא, הליכון וטיטולים חד פעמיים".
בעידן שבו צעירים רבים מנסים להשתמט מהשירות הצבאי, לא מובן מאליו שיש אנשים שתורמים מזמנם גם בגיל פנסיה. מאיפה קיבלת את הרצון להעניק חלק ניכר כל כך מחייך לביטחון המדינה?
"הכול מתחיל מהבית, מהוריי שהיו חלוצים וממקימי קיבוצים. לאחר מכן כנער הייתי פעיל בתנועת נוער, מה שחיזק את השייכות והנאמנות שלי לארץ. בהמשך הצטרפתי לנח"ל להגשמת ההתיישבות".
בתור אדם למוד קרבות, יש סיכוי שלא תחווה עוד מלחמה?
"אם נהיה מוכנים למלחמה הבאה ונבוא חזקים גם בעורף, אז יכול להיות שהשלום יבוא הרבה יותר מהר ואולי גם לא תהיה מלחמה".
איך הגעת להתנדבות במרכז לגישור והדברות בקהילה בנס ציונה?
"הכל חוזר לאמונה שלי לפיה הביטחון הוא גם פנימי וגם חיצוני, כלומר הביטחון חשוב גם בעורף בין האזרחים, לא פחות מאשר הוא חשוב בצבא. במרכז אנו מנסים לפתור סכסוכים. ישנם מקרים שבית המשפט מעביר לנו, וישנם מקרים שהרשות העירונית מעבירה. לעיתים נוצרים סכסוכים קשים בין דיירים בבתים משותפים".
מה דעתך על עיר מגוריך, נס ציונה?
"זוהי עיר שבהחלט טוב לחיות בה, והיא אכן עיר עם לב של מושבה. יש כאן אווירה כפרית חיננית. העיר מנוהלת היטב עם אכפתיות לתושבים, ורמת התנדבות גבוהה מול מה שאני מכיר במקומות אחרים".
אתה עדיין עובד?
"כן. אני משמש כקצין ביטחון ארצי של בנק מרכנתיל".
איך יש לך כח לכל הפעילויות הללו?
"האמת שאני גם רץ בכל בוקר בין שבעה לעשרה ק"מ".
