יום השואה הבינלאומי: זיכרון תמידי בסלון, בלב

רויטל שאשא, תושבת העיר בחרה לקיים השבוע ארוע של "זיכרון בסלון" וארחה ניצולת שואה שסיפרה את סיפורה המרגש

פורסם בתאריך: 27.4.22 17:21

הם עדיין איתנו. ניצולי שואה, מבוגרים, שנושאים עימם זכרונות כבדים מנשוא, קולות וצלילים שלא ירפו.. המעט שנוכל לעשות עבור אלה שכן מוכנים לשתף זה להקשיב להם, להכיל ולחבק.


רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החשובות ברחובות?

הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של "ערים"

הורידו את אפליקציית "ערים רחובות" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "ערים רחובות" באייפון


שבועיים לפני יום השואה עולה ומציף אותי הרצון לארח בסלוני שורד או שורדת שואה. למלא את הבית באנשים שרוצים להקשיב, לשאוף עוד פיסות מידע על שנות השואה הארורות ולהיות שם עבורם.במרווח זמן של 48 שעות אותרה עבורי נותנת עדות. מלכה ירון, 83, שהייתה בסך הכול בת 4 כשנכנסו הגרמנים לתוניס.

יום לפני הערב המתוכנן בסלוני פגשתי בה בביתה ברחובות. ציפיתי משום מה לפגוש אישה מבוגרת ומופנמת אבל זכיתי לראות פנים מוארים וחיוך נעים. היא מראה לי את עבודות הפיסול והציור שלה שממלאות את הבית באור לצד עשרות העציצים הירוקים. היא מבקשת שנכתוב נקודות, שיהיה לאן לחזור אם המילים ייעלמו לה וכך אנחנו עושות. מבטיחות שיהיה נח ונעים.ההכנות לערב מילאו אותי בתחושת אחריות. מחובתי שהערב יהיה מכובד, שמלכה תרגיש בטחון ובעיקר שיהיה לה נח. נח לשתף.

לשמחתי עשרות אנשים ובהם גם ילדים ובני נוער הגיעו לסלון וביקשו לשמוע ממקור ראשון על אירועי השואה.הערב נפתח בקטעי קריאה והמשיך לעדותה של מלכה. על הרגע בו נכנסו הגרמנים לבית משפחתה. השחתת הרכוש, ההשפלות, הרעב הקשה מנשוא שהביא אותה לכדי חולי, טיפוס הבטן ואביה שעשה ככל שביכולתו הסתכן והתגנב בלילות על מנת להביא אוכל לה ולבני משפחתה.

לצד אלה ולצד סיפוריה על העלייה לארץ למעברה ובהמשך לקיבוץ משתפת אותנו מלכה שבגיל 74 היא עברה פוסט טראומה שהחזירה אותה אחורה בזמן לימי השואה. היא נזכרת בצלילי צעדיהם הנוקשות של מגפי הגרמנים. ידייה הפתוחות קופצות לאגרופים ופניה נעשות נוקשות. היא נזהרת מאוד בדבריה, כדי לא להבהיל את הילדים היושבים מולה וכדי לא לחצות קווים ולהכאיב לנו, שבאנו לשמוע אותה.
לשמחתי הרבה השיח נעשה פתוח ומקרב, מעבר לעדות של מלכה שיתפו הנוכחים בעדויות של בני משפחותיהם. סבים ובני משפחה שהיו במחנות עבודה, מקועקעים במספרים וגם כאלה שבמשך עשרות שנים לא אמרו דבר אך עבודת שורשים הצליחה להציף את רגשותיהם ולחלוק עם בני משפחתם את הזכרונות הקשים.

שוחחנו על עבר, הווה, על העתיד ובעיקר עלינו, בני האדם, אזרחי ישראל שעל מנת לחיות בארצנו בתנאים טובים אנחנו אלה שצריכים להיות ערבים זה לזה. לא לפלג. לא לתייג. לא להעלות ולהוריד. פשוט להיות טובים יותר האחד כלפי השני.

את הערב סיימנו בשירה, בחיוך ובחיבוק. שרנו את "הליכה לקיסריה" ולבקשת הילדות את "אני ואתה".הערב הזה השאיר בי חותם של ביחד. עוצמה שאי אפשר לתאר במילים. בני אדם יודעים להיות טובים. הם צריכים להיות כאלה. אף אדם לא רוצה להיות לבד, באף גיל. אנחנו צריכים להיות פה האחד עבור השני. יש לנו רק ארץ אחת וכדאי מאוד שנשמור עליה. אין כמו הבית. אין שנייה לה. ישראל.



 

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"ערים"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר