בלהה לוין (צילום: נגה ואן דה ריפ)
בלהה לוין (צילום: נגה ואן דה ריפ)

"התינוקת לא הפסיקה לבכות וחששנו שהגרמנים ישמעו. האם לא חשבה לרגע ודחפה את שדה לפיה. למרבה הצער התינוקת נחנקה למוות"

לרגל יום השואה הבינלאומי, ריאיון עם ניצולת השואה הרחובותית בלהה לוין, המבקרת מדי יום במרכז היום של על"ה בעיר: "המקום הזה מציל אותי ומחזיק אותי על הרגליים"

פורסם בתאריך: 27.1.20 11:46

בלהה לוין, תושבת רחובות, שרדה את השואה אחרי שהסתתרה בבור עם עשרה ילדים נוספים, ובהמשך הצטרפה עם אביה לפרטיזנים.

לוין נולדה בעיירה פרצ'ב שבפולין בשנת 1933, עת עלייתו של השלטון הנאצי בגרמניה. ערב מלחמת העולם השנייה העיירה השקטה מנתה כעשרת אלפים תושבים וכמחצית מתושביה היו יהודים.

בלהה, שאוהבת מאוד בני אדם, מסבירה שעד היום היא לא יכולה לסלוח לפולנים: "כל המשרפות היו על אדמתם ומלבד זאת הפולנים לקחו את הרכוש של כל היהודים. כל זה מעבר לפגיעה האישית של הפולנים במשפחתי".

מה עלה בגורל המשפחה שלך?

"בגירוש הראשון לקחו את כל משפחתי. אני הסתתרתי בתוך בור שהיה מאחורי ארון בבית, עם עשרה ילדים נוספים. את אמי ואחותי הגדולה שלחו לטרבלינקה ואני נותרתי עם אבי, שבזכותו נותרתי בחיים. יצאנו משם והחלנו לחפש ביערות את הפרטיזנים, עמם הסתתרנו.

"למרבה מזלנו כילדה הייתה לי שמיעה ממש טובה ובכל פעם כששמעתי את הנאצים מרחוק הייתי מתריעה על כך והיינו מיד בורחים ומסתתרים. היינו קבוצה של יהודים שהסתתרנו ביחד. ביום היינו מתחבאים בין השדות ובלילה היינו ממשיכים ללכת. אני לא יודעת לומר כמה קילומטרים הלכנו ברגל, אני רק זוכרת שהלכנו המון".

בוודאי חווית לא מעט זוועות באותה התקופה.

"כל הזמן היינו עסוקים בלברוח מאימת הגרמנים שלא הצליחו למצוא אותנו. פעם אחת כששמענו את הגרמנים מגיעים, אני זוכרת שהייתה בקבוצה שלנו אמא יהודייה עם תינוקת ממש קטנה. התינוקת לא הפסיקה לבכות וכולנו, לרבות אמה, חששנו מאוד שהגרמנים ישמעו את בכייה. האם של התינוקת לא חשבה לרגע ודחפה את שדה לפיה כדי שתפסיק לבכות. למרבה הצער התינוקת נחנקה למוות.

"שרדנו עד אשר הצבא האדום שיחרר אותנו. חזרתי עם אבי לעיירה שלנו, אבל הכל היה הרוס. משם העבירו אותנו לגרמניה, למחנה שהוקם על ידי האמריקאים ששימש ככפר של אנשי האס אס. שם למדתי גם עברית וגם אנגלית ובשנת 49 עלינו לארץ, ישירות לעיר רחובות, בעקבות בת דודתו של אבי שעלתה ארצה בעלייה בלתי לגלית".

את בעלה בנימין לוין ז"ל הכירה כאן בארץ, גם הוא ניצול שואה שנותר לבדו מכל משפחתו שלא שרדה. "התחתנו בשנת 1950 ונולדו לנו 2 בנים, ארבעה נכדים ו-4 נינים".

בלהה מבקרת מדי יום במרכז היום של על"ה כבר שלוש שנים. גם בעלה היה נוהג לבקר במרכז. "אני והוא מאוד נהנינו להגיע לכאן וכעת אני מגיעה לכאן בכל ימות השבוע. הבנים שלי אמרו לי שאני חייבת להיות עסוקה ואני מגיעה לכאן יום יום", אומרת בלהה. "אני סורגת כאן המון לנכדים, לנינים ולכלות, ובנוסף אני מאוד אוהבת לרקום. כאן תמיד קוראים לי להצטרף כשיש משהו מעניין.

"אני מרגישה שעדי, מנהלת המקום, היא כמו אמא שלי עם הרגש, הגישה והאכפתיות שלה. אני מאושרת כאן היות והמקום הזה מציל אותי ומחזיק אותי על הרגליים. אני לא נשארת בבית לבדי ימים שלמים מול ארבעה קירות. אני לא יודעת אם יש עוד מקום כזה עם יחס כזה. יש כאן צוות מדהים והיחס כאן שווה את הכל".

בלהה לוין (צילום: נגה ואן דה ריפ)

בלהה לוין (צילום: נגה ואן דה ריפ)


רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החשובות ברחובות?

הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של "ערים"

הורידו את אפליקציית "ערים רחובות" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "ערים רחובות" באייפון


תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תגובות

תגובה אחת

🔔

עדכונים חמים מ"ערים"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר