תושבת רחובות כבת 45, נשואה ואם לשלושה ילדים, עברה בשנת 2009 ניתוח חוזר של קיצור קיבה בבית החולים אסף הרופא, לאחר שחזרה למשקלה הקודם. הרופאים ציינו שהניתוח עבר בהצלחה אך האישה חזרה לבית החולים יום לאחר הניתוח והתלוננה על כאבים. מאותו הרגע הפכו חייה לסיוט מתמשך, במהלכו נכנסה לאינספור ניתוחים, בדיקות וטיפולים עד שהגיעה לסף מוות. כיום היא משותקת בידיה וברגליה ומוגדרת כסיעודית.
על פי התביעה אותה הגישו בשמה עורכי הדין דוד פייל ועדי אברג'יל-ברוורמן, ממשרד עורכי הדין דוד פייל ושות', הרופאים לא הצליחו לשים קץ לזיהומים החוזרים והנשנים שתקפו את האישה, שנבעו לדבריהם משאריות רשת מזוהמת שהושתלה בבטנה במהלך ניתוח קיצור הקיבה הראשון. לטענת התביעה, גם לאחר שהועלתה הסברה כי הזיהומים נובעים מהרשת הרופאים לא טרחו להוציא את כל חלקיה מגופה של האישה והדבר גרם לזיהומים חוזרים ונשנים אשרו גררו ניתוחים נוספים. לאורך השנים נכנסה האישה ויצאה מ-13 ניתוחים ומאשפוזים רבים כשהיא סובלת מכאבי תופת, עד שלבסוף, על מנת להציל את חייה, היה צורך לאשפזה תחת הרדמה והנשמה במחלקת טיפול נמרץ במשך 10 ימים. מההרדמה הממושכת יצאה האישה ללא תחושה בארבעת גפיה ומצבה לא השתפר גם לאחר תהליך שיקום ארוך. היום היא מוגדרת כאמור כסיעודית חרף גילה הצעיר.
כעת האישה תביעת מיליונים מבתי החולים 'אסף הרופא' ו'השרון' ונגד משרד הבריאות וקופת חולים 'כללית' המפעלים אותם. התביעה נדונה בימים אלה בבית המשפט המחוזי בתל אביב.
על פי התביעה, האישה הגיעה למחרת הניתוח כשהיא מתלוננת על כאבים, ונשלחה לבדיקות שהראו כי מצטברים נוזלים וגזים בגופה. למרות ששבה בכל יום והתלוננה על כאבים, הרופאים השתהו למעלה משבוע וחצי בטרם הוחלט לנתחה בשנית. בניתוח זה צוין כי נצפתה אצל האישה דליפה באזור הטבעת, ולפיכך הטבעת הוצאה בשלמותה, הותקנו בגופה שני נקזים גדולים וצינור הזנה. בימים שלאחר הניתוח המשיכה האישה להתלונן על כאבים חזקים בחזה, בבטן ובגב, בנקזים ואף בפצע הניתוחים. מכאן, על פי התביעה, התחילה סאגה ארוכה של סיבוכים גדלים והולכים שבהם ניסו הרופאים, בשני בתי חולים, לטפל באישה הן באמצעות טיפול שמרני של ניקוזים וטיפול תרופתי, והן באמצעות ניתוחים חוזרים – כשבכל פעם חוזר הזיהום והתופעות מהן סובלת האישה הופכות לקשות יותר ויותר. במהלך חודש מרץ 2009, במהלך אחד הניתוחים החוזרים באסף הרופא, נמצאה שארית של רשת מזוהמת – לכן, צוין, הוחלט להוציא את כל הגופים הזרים הללו מחלל הפצע.
"למרות העובדה כי היה ברור לצוות הרפואי שהרשת שהונחה בבטנה של התובעת בניתוח שבוצע הרבה לפני כן – מזוהמת, בחר הצוות להוציא אך ורק את חלקי הרשת שנמצאו, ולא פעל להוצאת הרשת במלואה, בניגוד לנדרש במקרה זה", טוענים עוה"ד פייל וברוורמן-אברג'יל בתביעתם. "לכן, הזיהומים בבטנה של האישה שבו ביתר שאת".
האישה שהחלה לסבול מהתמוטטות נפשית עקב הניתוחים האינסופיים והכאבים הבלתי פוסקים, נבדקה על ידי פסיכיאטר שהמליץ על התחלת טיפול תרופתי לטיפול במצבה הנפשי הירוד. ב-1 ביולי 2009 אושפזה האישה בבית החולים השרון, ועברה ניתוח דחוף לפתיחת מורסה בדופן הבטן. עשרה ימים לאחר מכן עברה ניתוח נוסף, שביעי במספר, לניקוי החלל המזוהם בדופן הבטן.
"למרות המצוין בדו"ח הניתוח בבית חולים השרון, בבטנה של התובעת הייתה רשת שלא הוצאה ולא ברור כיצד החמיצו ממצא זה", דברי עוה"ד פייל וברוורמן-אברג'יל.
באוגוסט 2014, לאחר חסימת מעיים – עברה האישה את הניתוח ה-13 במספר שבסיומו החליטו הרופאים להשאירה מונשמת ומורדמת ל-10 ימים כדי לאפשר לגופה להחלים מבלי לסבול מהכאבים העזים.
לאחר כשלושה חודשי אשפוז הועברה האישה למספר חודשי שיקום בבית לווינשטיין, אך כמעט ללא שיפור במצבה. היא שוחררה לביתה כשהיא סיעודית, ללא תחושה בידיה וברגליה, מתניידת עם כיסא גלגלים ונזקקת לעזרה בכל פעולות היומיום.
ד"ר איאן וייט, מומחה בכיר בכירורגיה אשר בדק את המקרה מטעם התביעה, טען בחוות דעתו כי למרות הזיהום הקשה שנמצא ברשת, הצוות הרפואי חרג מהפרקטיקה הנהוגה בכך שלא נערך כראוי לניתוח ייעודי להוצאת הרשת המזוהמת. במקום זאת, ניסה הצוות לנקות שוב ושוב את דופן הבטן בשטיפות, תוך ביצוע ניתוחים חוזרים שנמשכו תקופה ארוכה באופן קיצוני מהנדרש, וכללו אשפוזים רבים ופגיעה באיכות החיים. "מכיוון שבשני בתי החולים צוין כי אין בבטנה של התובעת רשת, למעשה החמיץ הצוות הרפואי את הגוף הזר שגרם לזיהום", טוען ד"ר וייט. "רק ב-2014 – בניתוח מספר 10 – השכיל הצוות לערוך ניתוח מקיף להוצאת הרשת המזוהמת מגופה של התובעת, וכך נמצא מקור הזיהום".
טרם הוגש כתב הגנה.
