סדריק מקולו, יליד קונגו ותושב רחובות בהווה, הוא זמר ויוצר ראפ שסיפור חייו יכול להפוך בקלות לסרט הוליוודי. מקולו, אחד מ-32 אחים ואחיות, אמנם רק בן 26 אך בחייו הקצרים הוא כבר הספיק לעבור תהפוכות שרובנו לא נחווה לעולם. בין היתר הוא הואשם בילדותו בקונגו בכישוף, הצטרף כנער לכנופיות רחוב, כשהגיע לישראל הוא ניזון מפחי אשפה וחי ברכב ישן על חוף הים, עד שהחל ליצור ולרגש את התושבים המקומיים עם אישיותו מעוררת ההשראה. לאלה מצטרף גם מראה אקזוטי וגוף מתוחזק היטב עם כל הקוביות בבטן – כל החומרים מהם עשויים כוכבים.
החיוך לא יורד מהפנים. סדריק מקולו (צילום: ג'ני גפטרשוסטר)
כשסדריק מתיישב לראיון הוא מספר לי באנגלית שמשלבת מבטא ספק צרפתי (השפה הרשמית בקונגו) ספק דרום אפריקאי על חייו רצופי הקשיים, אלא שכמעט לאורך כל הריאיון הוא לא מפסיק לחייך והרוח הטובה לא עוזבת את עיניו היפות. כשאני שואלת אותו איך זה ייתכן שאחרי כל מה שהוא עבר הוא נשאר כזה אופטימי, הוא מחייך, כמובן, ועונה: "בקונגו יש פתגם שאומר 'ברגע שאין לך אויב בפנים, האויב שבחוץ לא יכול להזיק לך'". כנראה שהאמונה הזאת החזיקה אותו בחיים במהלך התלאות שעבר עד לנקודה הנוכחית.
כאמור, לסדריק 31 אחים ואחיות. בקונגו פוליגמיה (ריבוי נשים) מותרת ולאביו היו ארבע נשים. אמו של סדריק הייתה הראשונה שבהן. האב היה בעל נכסים ומכרות, אלא שעל אף הביטחון הכלכלי היחסי של המשפחה, היא חיה תחת איום מתמשך של מלחמות אזרחים.
"לפעמים היו מלחמות ממש ליד הבית שלנו", הוא נזכר. "היריות עברו לנו בחצר. אני שרדתי ונשארתי בחיים, אבל לא כולם שרדו. ככה למדתי כבר אז שאני אחד ששורד".
מכיוון שלמשפחה היה כסף, סדריק נשלח לבית ספר פרטי והוא אף נחשב לתלמיד המצטיין בבית הספר.
"בגלל שהייתי חריף מבחינה שכלית, אמא ואבא דרשו ממני יותר מאשר האחים והאחיות. אם הייתי מוציא את הציון השני הטוב בכיתה אמא שלי הייתה נוזפת בי ואומרת: 'השני הטוב ביותר הוא המפסידן הראשון'. היא הייתה שולחת אותי לעשות שוב את הבחינה ולהשיג את הציון הטוב ביותר. גם אבא בא אליי באותן דרישות והוא היה שולח אותי לריתוק בחדר עד שאדע טוב יותר את החומר".
בטח לא קל לגדול ככה.
"למרות היד הקשה אני מודה לו. אבי תמיד אמר לי: 'כוחו של האדם הוא בשכלו'".
היה תלמיד מצטיין. סדריק מקולו (צילום: ג'ני גפטרשוסטר)
החיים של סדריק החלו להשתבש קשות כשהגיע לגיל שמונה. אחד הכמרים צץ בבית המשפחה ואמר שהיה לו חזיון. ומה היה בחיזיון? שסדריק הוא מכשף! בקונגו האמונה הדתית נוצרית, אבל האמונות שקדמו לנצרות ושדגלו במאגיה שחורה וכישוף עדיין נותרו חזקות. משכך, "מכשפים" שמתגלים על ידי כמרים בעלי חזיונות ונבואות נלקחים מאוד ברצינות ורוב הילדים שמואשמים בכישוף נזרקים על ידי המשפחה לרחוב חסרי כל. חלקם נשרפים ונרצחים.
סדריק: "אחת הסיבות לכך שיש המוני ילדים זרוקים ברחובות בקונגו היא האשמות השווא הללו מצד הכמרים. החיים שלי הפכו לסיוט. כל חודש אותו כומר היה חוזר, כל פעם עם סיפור אחר. פעם הוא ראה שאני אהרוג את כל האחים שלי, בחודש אחר הוא ראה אותי רוקד ערום על עצים. האשימו אותי שאני יכול להפוך לחרק ולעוף בלילה, שאני יכול לכווץ אנשים לגודל של חיפושית. תקשיבי, הלוואי שהייתי יכול, החיים שלי היו הרבה יותר קלים".
"האשימו אותי שאני יכול להפוך לחרק ולעוף בלילה". סדריק מקולו (צילום: ג'ני גפטרשוסטר)
הטיפול במכשפים בקונגו קשוח וסדריק קיבל את "הטיפול" הזה מגיל שמונה ועד גיל 18. הוא נאלץ לגשת לווידויים אין סופיים בכנסייה על מעשים שלא עשה, ולשבת חלק מהזמן במעין צינוק בכדי לכפר על מעשי הכישוף שלו. "כל חודשיים הייתי צריך ללכת למין בית כלא שבתוך הכנסייה. הייתי צריך להיות שם שלושה שבועות כמעט בלי אוכל ולהתוודות כל הזמן על החטאים שלי. למזלי אמא שלי עמדה לצדי, כפי שעשתה במהלך כל חיי, ולא הרשתה לזרוק אותי לרחוב. היא גם לא האמינה שאני מכשף, אבל היא לא יכלה להגן עליי מפני כולם והפכתי למנודה ומוקצה בתוך המשפחה ובבית הספר. הילדים לא התקרבו אליי ולא היו לי חברים בכלל. עדיין המשכתי להצטיין בלימודים, לדרישת הוריי, אבל בכל פעם שאירע משהו לא מוצלח, כמו סתימה בצנרת הבית או סדק בקיר, סדריק היה אשם בגלל שהוא מכשף. על כך חטפתי מכות כמעט על בסיס יומי מהאחים הגדולים יותר".
איך מחזיקים מעמד ברגעים כאלה?
"הדבר היחיד שניחם אותי היה המוזיקה שאמא שלי הרשתה לי ליצור. היא הייתה נוצרייה מאוד הדוקה ואהבה רק שירים דתיים, אבל בכל זאת הרשתה לי ליצור. לתוך השירים הכנסתי את כל הכאב והכעס שלי".
בגיל 14 לסדריק נמאסו ההאשמות, המכות שחטף מהאחים הבוגרים בבית והנידוי הכללי והוא עבר לחיות ברחוב.
"רחובות קונגו מחולקים לאזורי שליטה של כנופיות רחוב", הוא מסביר. "אני הפכתי לחבר באחת מהכנופיות הללו. רק הכנופיה נתנה לי בית. חברי הכנופיה אהבו אותי והגנו עלי ואני עליהם".
מה עושים בכנופיה?
"הולכים מכות, עורכים קרבות סכינים על טריטוריה ומחסלים חשבונות. לחברי כנופיה אחת אסור להיכנס לאזור של כנופיה אחרת. מי שנכנס חוטף מכות רצח. הכנופיה שלנו נקראה בתרגום מצרפתית 'החבורה שבה גם אם הלב שוכח הלב לא מת'. במילים אחרות: מי שעשה לנו משהו רע, לא נגיב מיד אבל אחרי כמה שבועות הוא יחטוף".
גם היה חבר בכנופייה. סדריק מקולו (צילום: ג'ני גפטרשוסטר)
בגיל 19 המזל הרע פגש את משפחת מקולו כולה והיא פשטה את הרגל.
סדריק: "כשהייתי בן 19 אבא שלי פשט את הרגל ומת משברון לב. הדבר הראשון שחשבתי זה שאבא שלי אף פעם לא ידע שאני לא מכשף. זה אכל אותי. המשפחה הייתה בעלת נכסים, אבל אז החלו קטטות בתוך המשפחה, על מה מגיע למי. פתאום מלהיות עשירים לא היה מה לאכול או מה ללבוש. אמא שלי ידעה להפוך אבנים לכסף והייתה מצליחה למכור ולסחור בכל מיני פריטים קטנים שהיו לנו או שהיא תפרה בעצמה כדי להשיג אוכל ובגדים. המצב בבית נהיה כל כך לא נעים והמריבות בין בני המשפחה על הנכסים הנותרים הפכו כה מכוערות, שאמא החליטה לשלוח אותי, את אחי הגדול ואת אחותי ליוהנסבורג שבדרום אפריקה. היא הצליחה לממן ולשלם על הלימודים של האח והאחות מרחוק, אבל אני סירבתי לקבל ממנה כסף. עבדתי בתור מחנה מכוניות בקניונים, בסחיבת מצרכים ובתור מלצר. שם גם הכרתי את אם בתי, קיבוצניקית מישראל שהייתה לקוחה במקום שמלצרתי בו".
איך נוצר הקליק ביניכם?
"הבחורה נתנה לי את הטלפון שלה ונפגשנו. לא תכננתי את המשך חיי איתה, אבל תוך חודש הסתבר שהיא בהריון. האמונה הרוחנית העמוקה שלי מנעה ממני להסכים להפלה והבטחתי לה שתמיד אהיה לצד הבת שלי, אלך איתה לאן שתלך ואדאג לה בכל מקום".
בחודש הרביעי להריונה, החליטה הקיבוצניקית כי ברצונה ללדת בישראל. סדריק כמובן שיתף פעולה אבל הייתה בעיה – תוקף הוויזה שלו בדרום אפריקה פג, וגם תוקף הדרכון שלו מקונגו כבר לא היה בתוקף. בלי המסמכים המתאימים אי אפשר לצאת מהמדינה לשום מקום. "בלי פספורט אי אפשר לצאת מדרום אפריקה לישראל", הוא אומר. "את הפספורט אפשר להשיג רק בקונגו, אבל בלי ויזה אי אפשר להיכנס מקונגו לדרום אפריקה בחזרה, אפשר רק לצאת. הייתי חייב להשיג פספורט מקונגו, ואז לחזור איתו ליוהנסבורג כדי להשיג ויזה לישראל. כך התחיל מסע הזוי ומסוכן ברחבי יבשת אפריקה. טסתי לקונגו והשגתי פספורט. זה היה החלק הקל. החלק הטריקי והקשה היה להיכנס בחזרה לדרום אפריקה בלי ויזה. בגלל שלא הייתה לי ויזה לא יכולתי לטוס בדרך כשרה. עשיתי את זה ברכב בדרכים נסתרות. עברתי את גבולות קונגו, זמביה וזימבבואה עד לדרום אפריקה. אנשים לרוב עושים את המבצע הזה בקבוצות, בגלל הסכנות, אבל אני עשיתי אותו לבד. בדרך רגילה זה לוקח יומיים, אבל לי זה לקח ארבעה ימים כי הייתי חייב להשתמש בדרכים צדדיות. אם תופסים אותך יכולים להכניס אותך לכלא ואתה נעלם. גם סתם כנופיות מקומיות שמשוטטות באזור יכולות להתנפל עליך. פחדתי למות, אבל הייתי חייב לעשות את זה. בכל מקום פגשתי אנשים שאמרו לי דרך איפה לנסוע וממה להיזהר. סמכתי על האינסטינקט שלי, במי אפשר לבטוח. רק בשביל לקבל פרופורציה על המסע המטורף הזה, מדובר ב-3,106 ק"מ בקו אווירי. איכשהו הצלחתי להגיע לגבול דרום אפריקה, אבל אם עד אז זה היה פחד מוות, אחרי חציית הגבול של דרום אפריקה החוויה הייתה מלחיצה עוד יותר. להגיע מהגבול של דרום אפריקה ליוהנבסבורג זוהי נסיעה של 18 שעות עם אין סוף מחסומי משטרה שבודקים ויזה. אם היו עוצרים אותי היו שולחים אותי חזרה לקונגו. היה לי מזל".
בסופו של דבר סדריק הגיע לישראל עם אם בתו, לקיבוץ ליד קריית שמונה. חודשים מעטים לפני שבתו נולדה, קרה מבחינתו הדבר העצוב ביותר בחייו. זה גם הרגע היחיד בראיון שבו החיוך נמחק מפניו ומתחלף בעצבות. "אימא שלי חלתה בסרטן. ידעתי שיש לה מעט זמן לחיות וטסתי מייד לקונגו. היא הייתה במצב נורא, היא כבר גססה. רציתי לקחת אותה לבית החולים, אבל היא התעקשה שלא. היא אמרה שהיא חלמה חלום על כך שהיא תמות בבית החולים. חיכיתי בגלל זה כמה ימים, אבל לבסוף לקחתי אותה לבית החולים. היא מתה תוך כמה שעות. החזקתי אותה בזמן שהיא מתה. כואב לי שלא הצלחתי להוכיח לה שהצלחתי בחיים, כמו שאני מתכנן להצליח. רציתי להוכיח לה שכל ההגנה שהיא תמיד העניקה לי ושכל האמונה שלה בי שאני לא מכשף השתלמה בגדול, אבל לא הספקתי".
מה קרה לאחר מות אימך?
"חזרתי לקיבוץ והבת שלי נולדה. השם השני שלה – רוז – הוא על שם אמי. לאחר שנתיים עזבתי את הקיבוץ ועברתי לתל אביב. החלטתי להגשים את עצמי ואת חלומותיי כיוצר ראפ וכבעל מיזם להעצמה אישית. רכב היה כל רכושי ובשבועות הראשונים גרתי בו על חוף הים והתפרנסתי מליקוט אשפה בפחי זבל".
דווקא בארץ הגעת לתחתית.
"גם בימים הללו בתל אביב היה לי משהו חשוב יותר מכסף ובית. בעולם הזה הדבר הכי חשוב הוא לחבק את עצמך חזק, חזק יותר ממה שכל אחד אחר יכול לחבק אותך. האהבה שאתה יכול לתת לעצמך גדולה יותר מכל אהבה שמישהו אחר יכול לתת לך. אתה צריך לשרוד מבפנים, הנפש שלך צריכה לשרוד ולזכור מי היא ומה אתה שווה ומה המטרות שלך. כשאתה שורד מבפנים העולם שבחוץ הוא רק משחק".
חוצה גבולות. סדריק מקולו (צילום: ג'ני גפטרשוסטר)
איך נראו הימים שלך באותה התקופה?
"הקפדתי על סדר יום עם אימונים בבוקר ובערב, כתיבת מוזיקה ופיתוח המיזם שלי. לאט לאט רכשתי לי חברים ושותפים והיום אני גר ברחובות עם חברה ישראלית ומקליט את המוזיקה שלי".
אתה מצליח להתפרנס מהמוזיקה?
"גם. אני מתפרנס ממיזם להעצמה אישית שנקראSMS- Successful Mind Set . זה מלמד אותך איך להפוך מקטן לגדול, איך להגשים את החלומות שלך, כי חלומות הופכים למציאות. זאת עובדה. אנשים שאני מדריך נותנים לי פידבקים מדהימים שבזכות העזרה שלי העסק שלהם גדל ושבזכות העזרה שלי יש להם אור במשפחה".
לסיכום, סדריק משמיע שיר שהוא כתב והקליט באולפן, שנקרא 'העולם בידיים שלו'. השיר הזה אולי מבטא יותר מכל את העוצמות שהוא שואב מהאמונה.
מתוך השיר: "אלוהים נתן לכל אחד מאתנו מטרה. העולם הזה הוא חדר חשוך ואנחנו מנסים לראות את האור, אבל לכולנו יש את האור הזה בתוכנו. ואם נתן לאור הזה לזרוח, נוכל לסלק את החושך".
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
חבל שלפני שאתם מפרסמים סיפור אתם לא מבררים את המידע הנכון עת האדם הבן אדם אשכרה נטש את הילדה שלו הוא מתייחס כמו זבל למי שעוזר לו .