שורד השבי נמרוד כהן: "אמשיך להילחם עד החטוף האחרון"

האם חוסר הוודאות של יותר מ-11 שנים עבור משפחתו של סגן הדר גולדין ז"ל עומד להסתיים? אתמול (שבת) פירסם ארגון הטרור חמאס כי גופתו של גולדין נמצאה במנהרה ברפיח, דבר שבאופן טבעי העלה את מידת האופטימיות לגבי חזרתו לאחר 11 שנים ושלושה חודשים.

גולדין, תושב כפר סבא, נהרג ב- 1 באוגוסט 2024 בסיום מבצע צוק איתן, זמן קצר לאחר שהפסקת האש נכנסה לתוקפה. גופתו נחטפה לרצועת עזה, ומאז מנהלת משפחתו האצילה מאבק עיקש להשבת גופתו לקבורה.

אתמול, לאחר הפרסום של חמאס על מציאת הגופה, הגיע הרמטכ"ל רא"ל אייל זמיר לבית המשפחה בכפר סבא ועדכן את המשפחה בהתפתחויות האחרונות. הרמטכ"ל אמר למשפחה כי רואים בחומרי המודיעין שייתכן והגופה שהוצאה היא אכן של הדר, אך עד שלא תתבצע בדיקת דנ"א. זה לא סופי. המשפחה מסרה בתגובה: "מדינה שלמה מחכה שיחזירו לנו את הדר. זאת משימה שחייבים ויכולים לעמוד בה למען כולנו. הרמטכ"ל הגיע עם צאת השבת לעדכן אותנו במאמצים האדירים לשחרור החטופים ואנו מצדיעים לכל מי שעוסק במשימה הלאומית הזו. מחכים לבשורה באישור רשמי שהדר שב לישראל. לא מוותרים על אף אחד במדינה, אף פעם. מבקשים לשמור על קור רוח. עד שזה לא סופי – זה לא נגמר".

בתוך כך, התקיימה גם אמש (מוצ"ש) העצרת השבועית בכיכר החטופים בקריאה להחזרת חמשת החטופים החללים שנמצאים עדיין בידי החמאס. בר גודארד, בתו של מני גודארד ז"ל, חטוף חלל שגופתו נמצאת עדיין בשבי החמאס, אמרה בעצרת: "אני עומדת כאן היום בידיעה צלולה שאולי לעולם לא אזכה להיפרד מאבא שלי, שאולי לעולם לא אזכה לעמוד מעל הקבר שלו, להגיד לו את כל מה שאני רוצה ולשחרר אותו מהעולם הזה. ולכן, אני מבקשת לנצל את הבמה הזו ואת הכוח שלכם כאן, כדי להיפרד ממנו. אבא, לפני יותר משנתיים קרה הנורא מכל. אתה ואמא נלקחתם מאיתנו באכזריות שאין מילים בשפה העברית שיכולות לתאר אותה.
לא הבנו אז, באותו היום הנורא את גודל האסון והשבר. נשארנו המומים חשופים וכואבים. וכך אנחנו מרגישים גם עכשיו".

בר הוסיפה: "ולכם, אזרחי מדינת ישראל – דתיים וחילונים, שמאלנים וימנים, יהודים, דרוזים וערבים. לכם אני רוצה לומר – יש לי הכבוד להיאבק לצדכם. אתם נותנים לי תקווה ברגעים הכי חשוכים של החיים. בזכותכם אני שוב מאמינה בטוב של בני האדם. אני רוצה שתדעו – כל אחד ואחת מהחטופים שחזרו, החיים והחללים חזרו בזכותכם. המדינה הזאת תיבנה מחדש ותהיה טובה יותר וראויה יותר וזה בזכותכם. שלא ויתרתם על הערבות ההדדית והוכחתם לנו גם היום שעד החטוף האחרון זאת לא רק סיסמה, זה ערך״.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "ערים רחובות" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "ערים רחובות" באייפון

הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של "ערים"

עקבו אחרי דף הפייסבוק של ערים

שירה גואילי, אחותו של רס"ל רן גואילי ז"ל, לוחם היס"מ שנהרג ונחטף ב- 7 באוקטובר וגופתו נמצאת בידי החמאס, אמרה בעצרת: "רן פטריוט. הוא קידש את מדי המשטרה, התגאה ללבוש כחול. המדים האלו צבעו מבחוץ את מי שהוא מפנים. אבל רן בשבילי הוא הטיולים בשטח על האופנוע, בילויים במסיבות, דברים של אח ואחות. הכינוי שלי אליו הוא פגם גנטי ועבורו אני לוצ׳יפר. דברים רגילים, אבל שלנו. חיים פשוטים שאני מתגעגעת אליהם כל כך. הומור קטן של אחים, קשר שאי אפשר להתיר. אני מרגישה אותו בפנים, אני נעה בין עבר להווה, בין היה לקיים. אני נאחזת בנס, נאחזת בתקווה שאולי לא נראית הגיונית או מוסברת. אני מפחדת מהסוף – כי לפי מה שאומרים לנו הסוף שלנו לא טוב, אבל עבורנו ועבור עוד ארבע משפחות גם סוף רע, הוא סוף וזה פרק שחייב להיחתם. אני אמשיך להתפלל, אמשיך לקוות ולעד אוקיר תודה שאתם אתנו פה. אוקיר תודה על  השוטרים והשוטרות, החיילים והחיילות, חברי כיתות הכוננות ששומרים עלינו. רני משלכם, רני של כולנו והוא חייב לחזור הביתה".

שורד השבי נמרוד כהן מרחובות אמר בעצרת: "כשהייתי שם בגיהינום בעזה, במנהרות. סיפרו לנו כל הזמן שעם ישראל ויתר עלינו. שאף אחד לא יוצא להפגין ולהילחם עבורנו. שהחיים ממשיכים כרגיל ולאף אחד לא אכפת. אבל ביום שחזרנו הביתה, ברגע שחציתי את הגבול חזרה לארץ – הבנתי שהכל היה שקרים. כבר ברכב בדרך מהגבול לרעים ראיתי בעיניים שלי את אלפי האנשים שחיכו לנו במחיאות כפיים. ואת השלט שהכינה החטיבה שלי, החברים שלי, ששנתיים לא הפסיקו להילחם שאחזור הביתה".

נמרוד הוסיף: "הצוות שלי חזר אבל לא כולם חזרו. עדיין יש חמישה חטופים בשבי החמאס. אין לי ספק שחמאס יודע איפה הם נמצאים, ופשוט נהנה מהמשחק המטורלל הזה שהוא עושה. כל יום שעובר הוא עוד יום שאחד מהם יכול להעלם לתמיד, אין זמן. אני קורא מפה למקבלי ההחלטות – כמו שאני חזרתי וכמו שהצוות שלי חזר – כולם צריכים לחזור. אני לא אוכל להשתקם והעם לא יוכל להשתקם כל עוד יש חטוף אחד בעזה. אני אמשיך להילחם עד החטוף האחרון. ולנשיא דונלד טראמפ, אתה החזרת אותי. בזכותך אני בבית. תודה לך. בבקשה אל תעצור עד שכל החמישה שנותרו יחזרו גם הם הביתה. מגיע להם את המינימום הזה. תודה לכם״.