האורות באולם כבים. לצלילי המוזיקה עולים לבמה 16 שחקנים שבמשך כשעה מדקלמים טקסטים, מחליפים תלבושות, מחליפים תפקידים ולא מפסיקים להתרוצץ. לא בקלילות אמנם, אך הם מתרוצצים, רוקדים, מתאמצים ומתעייפים, עוזרים זה לזה – פה להחליף גופייה, שם ללבוש מדי צבא, לוחשים זה לזה בלחישה כשפה ושם נשכחת מילה, כי מה לעשות שהזיכרון לעתים בוגד בהם. הם מחוברים ל"מדונות" ולפעמים אחת פחות שומע מהאחר, אך תמיד כשההצגה נגמרת הקהל מתרגש. מחיאות כפיים, חיוכים, תשואות, השחקנים קדים קידה, משתחווים תוך שהם אוחזים ידיים. חלקם מאבדים שיווי משקל, עייפים. אוחזים בבמה עוד קצת ואז יורדים ממנה בשיכרון חושים.
"זה תיאור שיכול להילקח מהצגה ב'הבימה', אך רק כמעט", אומרות אורלי טרצ'יטסקי, מנהלת מרכז עמך בראשון לציון, ותמי חיות, מנהלת מועדון עמך ברחובות, אשר מנחות את קבוצת התיאטרון של המועדון הרחובותי. "למעשה מדובר בשחקנים שהם ניצולי שואה ובני הדור השני, בני 67-98 מהמועדון ברחובות".
תיאטרון עמך רחובות (צילום: יח"צ)
קבוצת התיאטרון פועלת במסגרת מועדון "עמך" רחובות – אחד מ-15 מרכזים של עמך – המרכז הישראלי לתמיכה נפשית וחברתית בניצולי השואה ובדור השני, המציין השנה 30 שנים לפעילותו. העמותה העניקה שירותים לכ-20 אלף ניצולים בשנת 2016 בכל רחבי הארץ וכמו בכל מרכזי עמך, גם ברחובות ובראשון לציון ניצולי השואה וילדיהם קיבלו מענה ייחודי לצרכים הנפשיים והחברתיים שלהם, כולל טיפול נפשי, מועדון חברתי-שיקומי, פעילות בין-דורית ומפגשים עם מתנדבים בבתיהם של ניצולים קשישים. התיאטרון פועל במסגרת המועדון החברתי-שיקומי שמציע מגוון גדול של פעילויות לניצולים מדי יום.
במועדון המקומי חברים כ-100 ניצולי שואה תושבי העיר, והוא משמש לניצולים מעין "בית" שבו הם מבלים יחד בחוגים שונים, שומעים הרצאות ומשוחחים בקבוצות על חייהם היום ועל עברם המשותף. קבוצת התיאטרון היא אחת ממסגרות הפעילות במועדון. הקבוצה, שנפגשת מדי שבוע משנת 2010, התגבשה כדי לאפשר לניצולים חוויה של צחוק והנאה. נקודת המוצא הייתה שהמשחק המשותף הוא חוויה שנעדרה מחיי הניצולים בילדותם: נשללה מהם הזכות לדמיין, לחלום, ובמקום זאת הם היו עסוקים ב"משחק" שבין חיים ומוות, תוך מאבק להישרדות.
"הנחה זו הובילה אותנו לשימת דגש על משחק שיש בו השתוללות, פורקן, מגע וקשר שיאפשרו הנאה וצחוק", אומרת תמי חיות. "החברים בקבוצה מעבירים לנו מסר: 'באנו ליהנות כאן. אנחנו רוצים לשים בצד את השואה וליהנות מהחיים'. הם משחקים בהנאה, מספרים סיפורים ומציגים אותם".
עם הזמן גילו המנהלות שלמרות ההצהרה, בפועל הניסיון "לברוח מהשואה" אינו מתאפשר וסיפורי העבר הטראומתי החלו לפקוד את החדר. שרה, חברת הקבוצה, מספרת איך היא ומשפחתה הסתתרו ביער. אסור היה להשמיע ציוץ, כי קול פירושו היה מוות. שרה נאחזה בעץ והאזינה לציוץ הציפורים. אמה נשכבה עליה כדי להציל את חייה ונרצחה. שלום מספר איך חי בבור, איך נפרד מאחיו התינוק שנעזב בפתח דלתה של משפחה נוצרייה.
אורלי טרצ'יטסקי: "בעולם של הניצולים קיים 'טאבו' נגד הנאה, שנחווית על ידם כרגש אסור ומעורר אשמה. ההנאה נחווית כבגידה בקורבנות".
עם הזמן נוצרה אינטימיות וביטחון בקבוצה, שאפשרו לגעת בכאב ובאובדן הנקשר לשואה ולזכות לתמיכה ואהבה. שרה משתפת: "לא דיברתי אף פעם. פחדתי להשמיע קול, הייתי סגורה, ביישנית, חסרת ביטחון ועם המון פחדים. בעזרת הצוות וחברי הקבוצה יצאתי מהחושך לאור, אני לא מאמינה היום שאני מסוגלת לשחק, לשיר וליהנות, בצד היכולת הזו של לספר את מה שעברתי".
תיאטרון עמך רחובות (צילום: יח"צ)
אט אט החלו להיות שזורים זה בזה הנאה וכאב, עבר והווה, חיים ומוות. "המשחק התיאטרלי משמש כלי לא מאיים לשבירת השתיקה שאפיינה את הניצולים במשך שנים. הוא מאפשר עיבוד של זיכרונות העבר ויצירת נראטיבים שמסופרים ומשוחקים על ידי החברים. דמויות מן העבר עלו ונכחו בחדר, קונפליקטים בלתי פתורים, הגשמת מאוויים שלא התגשמו", אומרת חיות. "הרשקו ז"ל, חבר בקבוצה, הציג את אהבתו לכינור ואת העובדה שבתקופת המלחמה נאלץ לוותר על אהבתו זו. שנים הוא לא חזר לזה ותחושת ההחמצה ליוותה אותו תמיד. הוא ביקש באמצעות המשחק לעשות תיקון – הוא עלה לבמה עם כינור דמיוני וניגן בפני כולם, באופן דמיוני, כשברקע התנגנה נגינת כינור. משפחתו הפתיעה אותו וקנתה לו כינור ממשי והוא הגשים חלום. סגר מעגל".
שלום, שאיבד את אחיו התינוק שנמסר לאימוץ, מבקש לדמיין מפגש עם אחיו האבוד לאחר פרידה בת 50 שנה. הוא עושה זאת בעזרת חבר אחר בקבוצה; זהבה, בת הדור השני, מספרת על הקושי להתמודד עם הזעקות של אמה הניצולה, שסבלה מסיוטי לילה, ואיך נאלצה כילדה לטפל באחותה התינוקת; שרגא נפרד באופן טראומתי מאמו ומאחיותיו שנשלחו לתאי הגזים, ומאוחר יותר מאביו, ונותר לבדו. במשך שנים לא הצליח לדבר את הכאב והזיכרונות. הקבוצה עוזרת לו להנכיח את ההורים, לדבר על תחושות האשמה והכאב ואף להשתחרר מכבליהן.
"השחרור מורגש על הבמה. הוא בא לידי ביטוי בשחרור הגוף, בשחרור הקול. החברים מצליחים להפקיד בידינו את הטראומה ולהרפות ממנה לסירוגין. לא שוכחים ממנה, אך גם יכולים להתמסר לחוויה משוחררת ומהנה", אומרת אורלי.
ההנאה בקבוצה הובילה לכך שכל מפגש הוא משמעותי וקשה להחסיר ממנו. "החברים נאבקים להגיע, גם כשמרגישים לא כל כך טוב", אומרת תמי. רחלי חלתה בסרטן תוך כדי המפגשים. היא מנסה לתמרן את הטיפולים כך שלא יפגעו בנוכחותה בקבוצה. "זה מה שעוזר לי להתמודד עם המחלה", היא אומרת, "אחרת הייתי גומרת".
מיכל בת ה-98 נפלה ושברה את עצם הירך. במהלך האשפוז והשיקום היא הביעה געגוע לחברי הקבוצה ודיברה על הכוח והאמונה שהקבוצה נותנת לה, והציפייה לשוב אליה במהרה. סימה, שחלתה בשנה האחרונה בסרטן, אמרה לרופאים שלה "הטיפול הכימותרפי חשוב, אבל התרופה הכי טובה שלי זה הבמה. אני רוצה להתחיל את הטיפול אחרי המופע".
חנה זילברמן מתקשה ללכת, הרגליים כואבות, אך בכל זאת היא מגיעה קבוע. "הקבוצה מהווה מקור כוח וסיבה טובה לצאת מהבית", אומרת אורלי. "בקבוצה יש הזדמנות לדבר ולשחק גם את אובדני ההווה. הניצולים המזדקנים מתמודדים גם עם אתגרים של אובדנים פיזיים ומנטליים".
תיאטרון עמך רחובות (צילום: יח"צ)
הקבוצה נעה במרחבי הזמן: עבר, הווה, עתיד. הניצולים מעלים סיפורים על הקמה וההתיישבות במדינת ישראל כאשר המסר המהדהד הוא: "ולמרות כל זאת, בחרנו בחיים!". הנראטיב המשותף מורכב מסיפורי חיים הקשורים לעלייה לארץ, קשיי הקליטה, המאבק לתקומה, הקמת המשפחות, בנייה ועבודה.
קלרה מספרת על קשיי השפה ו"כועסת" על אליעזר בן יהודה שגרם לה "לשבור את השיניים". חנה זילברמן משחקת את המפגש שלה כעולה עם הצברים הוותיקים שצחקו על המראה הגלותי שלה, וחנה חדד שהתחתנה עם תימני מציגה את התגובות של הסביבה לכך.
כל הסיפורים הללו הולידו מופע שנקרא "כך היינו", שבו עולים חברי הקבוצה על במה ומציגים בפני תלמידים בבתי ספר, מרכזי תרבות, בפני חיילים, ואפילו בפני אסירים בבית כלא. "החוויה מעצימה ומעשירה גם לצופים וגם לחברים השחקנים", אומרת תמי. "נוצר דיאלוג חם ומיידי עם הקהל. התלמידים הופכים למעין 'עדים חיצוניים' שבאמצעות הקשבתם ותגובותיהם מאשרים ומתקפים את הישגיהם של הניצולים. מעבר לכך הם כמובן מחזקים את הדימוי העצמי של הניצולים ומאפשרים להם את חוויית ההתפעלות והביטחון שנעדרו מהם".
נחזור אל המופע: על הבמה חושך. השחקנים עולים עליה לצלילי "עמוד האש". המופע נפתח במפגש של הניצולים עם מכריהם בתום המלחמה ופרידתם מהאדמה הזרה. זהו קטע המקשר בין העבר של השואה ומחבר אל המטרה החדשה – עיניהם נשואות ליעד הנכסף – ארץ ישראל. הסצנות מתחלפות: עלייה לגאלית ובלתי-לגאלית, אניית מעפילים, בנייה והתיישבות, מלחמות, צבא, הווי בתנועה, הקמת המדינה. מפחדים, מתאכזבים, גאים, מאוהבים. הכל קורה והכל אפשרי על הבמה. ככה זה כשהדמיון עובד וככה זה כשמציאות משתלבת עם דמיון.
"המסר המאוד חשוב מבחינתם", מסכמות אורלי ותמי. "המסר שהם רוצים להעביר הלאה לבני דור העתיד, הוא מסר של חיים והמשכיות. מעגל החיים – עבר, הווה, עתיד".
ואכן, המופע מסתיים במילים: "את עברנו המשותף נזכור אותו תמיד, כי עם שזוכר את עברו – יש לו גם עתיד".
סגן ראש עיריית רחובות, זוהר בלום: "מזה 13 שנה שאני מאמץ את עמך רחובות. אבי ז"ל היה חבר במועדון וזה בעצם הבית הראשון לניצולי השואה, שמגיעים אליו ועורכים בו פעילויות חברתיות שאנחנו מסבסדים לעיתים, כמו גם הפעלות שלי ושל חבריי שמגיעים אליהם אחת לחודש, כמו למשל פעילויות ריקודים, טיולים, ועוד. אני חושב שזה הדבר הקטן שאנחנו יכולים לעשות ולהודות לניצולי השואה על כך שאנחנו חיים כאן בארץ, הרבה בזכותם. נמשיך ללוות אותם ככל שנוכל ונודה להם בכל יום על שהם איתנו ועל מה שעשו למעננו".
ניצולי שואה תושבי רחובות והסביבה המעוניינים להצטרף לפעילות מועדון "עמך" ברחובות או בתי ספר שמעוניינים במופע מוזמנים להתקשר לעמך רחובות בטל': 089467293, או לעמך ראשון לציון בטל': 036225301.
תיאטרון עמך רחובות (צילום: יח"צ)
