בעמותת על"ה, העמותה למען המבוגר ברחובות, ישנם למעלה מ-300 מבוגרים אשר מתנדבים בתפקידים שונים ומגוונים למען מבוגרים אחרים. בין אותם מתנדבים ישנם גם 19 זוגות נשואים בגיל השלישי. לרגל ט"ו באב ליקטנו את סיפוריהם של חמישה זוגות מבין ה-19 שסיפרו על היכרותם, על ההתנדבות ועל מה שהיא מעניקה להם בפן האישי והזוגי.
לאה ויוסי אורן
יוסי ולאה אורן
יוסי (77) ולאה (70) אורן נישאו לפני 53 שנים. הם הכירו באקראי במפגש משפחתי ומאז נולדו להם שלושה ילדים, תשעה נכדים ושני נינים. עם הגיעו של יוסי לגמלאות, יו"ר על"ה הקודם, דב חכם, מיד דאג לרתום אותו כמתנדב בעמותה בתוכנית "מחשב לכל גיל", שבו מבצעים לימוד פרטני של מיומנויות שימוש במחשב, תוך התחשבות ברצונות הלומד, בנוסף ללימוד השימוש בטלפון חכם. זאת באמצעות סדנא או בשיעורים פרטיים בבתי המבוגרים. לאה, רעייתו של יוסי, מתנדבת בקפה תרבות על"ה במשך 14 שנים. היא דואגת לערוך ולסדר את המקום ולהגיש קפה ומאפה בחיוך רחב אל המבוגרים שמגיעים כדי לשמוע הרצאות ולצפות בסרטים.
לדבריהם, עמותת על"ה הפכה עבורם לבית שני והם חשים סיפוק רב מיכולתם לתרום למען הציבור: "עצם היותנו שנינו מתנדבים זה תורם לנו. אנו יוצאים מהבית ומסייעים לאחרים וזוהי תחושה ממלאת. זה אף תורם בפן הזוגי כיוון שאנו משתפים חוויות, מתייעצים ובד בבד נוצרו גם חברויות חדשות ואיתנות עם מתנדבים נוספים בעמותה. כולם תמיד מחייכים ובעלי נכונות לעשות ולתרום, זהו דבר שמחזק ומעצים".
מירה ויוסי רזי
יוסי ומירה רזי
יוסי (72) ומירה (71) רזי נפגשו לראשונה בשנת 1963 בחוף פלמחים. כעבור ארבע שנים, לאחר שיוסי סיים את לימודיו בטכניון, הם נישאו. יוסי שימש בחייו כמהנדס בניין וכיהן כסגן מהנדס בעיר רחובות. מירה הייתה מורה לגיאוגרפיה. לשניהם שלושה ילדים ושישה נכדים. יוסי פרש לגמלאות לפני שש שנים. הוא חבר בוועדת הערער של משרד האוצר ומלבד זאת חיפש לעצמו תעסוקה. הוא הגיע לעל"ה והצטרף למוקד אוזן קשבת, שבו מתנדבים מקיימים שיחות טלפוניות ב-14 שפות שונות עם מבוגרים הזקוקים לתמיכה ולעידוד. בד בבד החל לשמש ככתב בעיתון העמותה "כיוון חדש".
מירה החלה ללמוד לאחר הפרישה תואר שני במשפטים באוניברסיטת בר אילן. כשסיימה את לימודיה היא חיפשה אפיק שבו תוכל ליישם את הידע שלמדה. יוסי סיפר לה שבעל"ה ישנה מחלקה למתן ייעוץ משפטי וסיוע בתביעות קטנות, וכך למעשה היא הגיעה אל העמותה. בד בבד מירה מתנדבת גם בשי"ל (שירות ייעוץ לאזרח) בבית המשפט ברמלה.
שניהם אומרים כי ההתנדבות מעניקה להם תחושת סיפוק אדירה שבה הם חשים תורמים ונתרמים כאחד. "ההתנדבות מעניקה לי פעילות ותוכן אמיתי. זה מאתגר", אומר יוסי ומוסיף: "נוצרת דינאמיקה בין המתנדבים, אינטראקציה וחברויות, והדבר אף תורם לזוגיות שכן אנו מתנדבים בתחומים שונים. אנו משוחחים על כך ומשתפים, מחליפים דעות ולעיתים אף מרכלים ברוח טובה. אך יותר מהכול ההתנדבות יוצרת עבורנו משמעות, אחריות, מחויבות והשתייכות".
תחיה ונפתלי יערי
נפתלי ותחיה יערי
תחיה ונפתלי יערי חצו שניהם את גיל ה-70. הם הכירו במהלך פעילות של בוגרי תנועות הנוער והם נשואים מזה 52 שנים. לזוג יערי ילדים, נכדים ואף נינים. שניהם אנשי חינוך ושניהם ממשיכים עד עתה לעבוד באופן חלקי בתחומים קרובים ומשיקים לחינוך. נפתלי החל להתנדב לפני 29 שנים במרכז היום למבוגר ברחובות, המתופעל על ידי על"ה.
"שנינו הגענו להתנדבות בתחומים שונים, עוד זמן רב לפני הפרישה. לא כצורך למילוי זמן שהתפנה, אלא כחלק בלתי נפרד ממערך חיינו ומהצורך לתרום ולתת גם לאחרים", אומרת תחיה המתנדבת כליצנית רפואית במרכז היום. כבר 11 שנה תחיה וחברתה רחל ברגר הן צמד חמד המשעשע ומביא שמחה לחברי וחברות המרכז. לדבריה "ההתנדבות דווקא במרכז יום מהווה פועל יוצא של טיפול ממושך בהורים המבוגרים שלנו, מתוך ההכרה שהמקום הטוב והנעים ביותר למבוגר הוא ביתו, בסביבה תומכת, חמה ואוהבת. מתוך כך נוצרה התחושה של הצורך להעניק למבוגרים חום, כבוד ורגש כדי שירגישו רצויים ואהובים. בהיבט האישי כל אחד מאתנו בתחומו מרגיש את העשייה. אנו משתפים בהדדיות את הנעשה, בחיפוש רעיונות, בחוויות ובמשוב המתקבל. החוויה ותחום העניין המשותף וחשיבות ההתנדבות, על אף שמתבצעת בשני תחומים שונים, יוצרים עניין משותף המפרה נושאי שיחה".
חגית ואמי פבזנר
אמי וחגית פבזנר
אמי (72) וחגית (71) נשואים כבר 40 שנים. הם הכירו במסיבה בתל אביב ומשם דרכיהם הצטלבו. חגית שימשה כספרנית בתיכון בגדרה ואמי עבד במחלקת כוח אדם במכון ויצמן. לשניים יש שני ילדים, נכד אחד ועוד נכד בדרך. אמי פרש לפנסיה מוקדמת עוד בהיותו בן 55. הוא החל להתנדב במוקד אוזן קשבת של עמותת על"ה כבר לפני 18 שנים, ולפני כ-10 שנים הצטרף מטעם על"ה גם לתוכנית קהילה תומכת, שבמסגרתה הוא מבקר אנשים מבוגרים בביתם. ואם לא די בכך, אמי גם מתנדב בניצן לילדים ונוער עם קשיי למידה בעניינים כספיים.
רעייתו חגית פרשה לגמלאות לפני 8 שנים ולפני 4 שנים הצטרפה בעקבותיו למוקד אוזן קשבת בעמותה. מלבד זאת חגית גם מתנדבת במשרד הביטחון ברחובות, שם היא מבצעת ביקורים לאלמנת צה"ל חולה. בנוסף לכך היא גם מלווה כבר במשך חמש שנים תלמיד בן 12 שאיתו היא משחקת ומסייעת לו בלימודים. שניהם חשים שהם תורמים ונתרמים כאחד. לדבריה של חגית "אני לא יכולה לחשוב על עצמי ללא יכולת של תרומה ונתינה, זה ממש חלק ממני. התחלתי להתנדב עוד בימים בהם עבדתי במשרה מלאה וערך ההתנדבות הוא חלק מאתנו".
אמי: "יש אנשים הנזקקים לעזרה ויש אנשים בעלי כוחות נפש וזמן המאפשרים להם לתת ולתרום. לעניות דעתי זהו דבר חיוני והכרחי ולשמחתנו יש לנו גם את יכולת הנתינה וגם את הזמן הדרוש".
עדינה ואריה בן דב
אריה ועדינה בן דב
אריה (86) ועדינה (80) נשואים מזה 35 שנים. לאריה יש ארבע בנות ולעדינה שתי בנות וביחד יש להם לא פחות מ-20 נכדים ו-22 נינים. עד לגיל הפרישה עדינה הייתה 20 שנים גננת ו-21 שנה מפקחת על גני ילדים ואילו אריה היה בעל מפעל מתכת שייצר עבור גופים כמו אגרקסקו, משרד הביטחון ואל-על. עם הפרישה, עדינה החלה לחפש עבורה פעילות שתאתגר אותה ותיצור עבורה עניין. היא שמעה מחברה שבטלוויזיה הקהילתית המופעלת על ידי על"ה מחפשים מתנדבים לצורך הפקה ועריכת סרטים. עדינה, בליווי חברתה, הגיעה לריאיון ושתיהן התקבלו. במסגרת הטלוויזיה הקהילתית היא מפיקה סרטים המתמקדים בתולדות העיר רחובות, מתוקף היותה נכדה למייסדי העיר.
"בפן האישי ההתנדבות סייעה לי לחזור לשורשים. זה נותן לי תחושה של סגירת מעגל ושל קבלת המבוגר", היא אומרת. "ההתנדבות מעוררת אותי. אני יושבת בלילות, מתכננת ועושה תחקירים לסרטים העתידיים שלי ואני בהחלט יכולה לומר שאני מקבלת הרבה יותר מאשר שאני נותנת".
אריה, לעומתה, מסריט סרטים מצילומי וידאו שאותם צילם במהלך טיוליהם מסביב לעולם. הוא עורך את הסרטים באופן מוקפד, בוחר מוזיקה מתאימה בהתייעצות עם עדינה ומשם מקרין את סרטיו בקפה תרבות על"ה למבוגרים המגיעים אל הקפה בליווי הסברים. כמו כן סרטיו מוקרנים גם בעמך ובויצו, להנאתם של הצופים.
